ההפטרה המלווה את פרשת "ראה" (א')

הפטרה של פרשת "ראה" היא מספר ישעיהו פרק נ"ד פסוק י"א עד פרק נ"ה פסוק ה'. זו הפטרה שלישית מסדרה של שבע הפטרות מספר ישעיהו. את ההפטרה הראשונה, שהיא ביטוי עז של נחמה ונטיעת תקווה לעם ישראל, מתוך שבע ההפטרות קוראים בשבת הראשונה אחרי ט' באב, את ההפטרה השביעית קוראים ערב ראש השנה.

המשותף לכל שבע ההפטרות, הנקראות במשך שבעה שבועות רצופים, בא לידי ביטוי בכאבו של הנביא ישעיהו, הרואה את עם ישראל בגולת בבל שבוי בייאוש ובהעדר אמונה ותקווה לנוכח אירועי החורבן וההרס, שפקדו את ארצו מכורתו ב-586 לפנ"ס, בעת חורבן הבית הלאומי הראשון. לנביא כואב, שעמו, עם ישראל, חש תחושות השפלה של הימצאות בתחתיות השאול בגולת בבל, כשכל הודו והדרו הלאומי נרמסו תחת רגליה של קלגסות בבלית. לעם החש השפלה אומר הנביא ישעיהו בפרק נ"ד פסוק י"א: "עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹֹא נֻחָמָה הִנֵּה אֲנִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וְיִסַּדְתִּיךְ בְּסַפִּירִים." ההדר וזקיפות הקומה הלאומית עתידים לשוב לעם ישראל עת יבנה את ביתו הלאומי השני בעקבות הצהרת כורש בשנת 538 לפנה"ס, המתירה לעם ישראל לחזור את ארצו מכורתו לארץ ישראל.

בפסוק הציורי הפותח את ההפטרה מבקש הנביא ישעיהו לעודד את העם השבור והרצוץ, החש שֶׁבֶר גדול אחרי שבבל רמסה את מכורתו. הנביא פונה לעם החש שהוא בבחינת "עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה". בעם החש תחושת עוני באובדן כבודו הלאומי, עם נסער ומיואש, ביקש הנביא לטעת את התקווה "הִנֵּה אֲנִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ". ההדר הגזול יוחזר למקום הראוי לו עם שיבת עם ישראל לציון בעקבות הצהרת כורש.

לעם המדוכא היושב בגולת בבל, שעולמו הרוחני קרס ונחרך, מבקש הנביא ישעיהו לעודדו בתיאור המרגש את השומעים בפסוק י"ג בפרק נ"ד, בו הוא צופה לו עתיד רוחני רווי עושר תכני ערכי "וְכָל-בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְהֹוָה וְרַב שְׁלוֹם בָּנַיִך".

ישעיהו כואב את המציאות המרה, שלחלק הארי של העם בגולת בבל אבדה הנכונות לעבור שוב את פגעי המדבר האימתני, המפריד בין בבל לישראל. הנביא שם לעצמו כיעד שחובה לממשו - להסיר כל גילוי של רתיעה של העם לצאת מגולת בבל, למרות שמצפה להם מדבר אימתני בדרך. לכן במיוחד בהפטרות קודמות הוא תאר שינויים, שיחולו באיתני הטבע המדברי האימתני כדי להקל על המעבר במדבר לעם ישראל השב לציון -"...וְכָל-הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ, וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר"(פרק מ', פסוק ג').

ישעיהו כואב גם את הדלות שהיא מנת חלקם של הגולים, להם אומר הנביא: "הוֹי כָּל-צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, וַאֲשֶׁר אֵין-לוֹ כֶּסף לְכוּ שִׁבְרוּ וְאִכְלוּ וּלְכוּ, שִׁבְרוּ בְּלֹא-כֶּסֶף וּבְלֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב (פרק נ"ה, פס' א') בכך הוא ממשיך את הקו שכבר ביטא בהפטרה בשבוע שעבר - "לא יִרְעֲבוּ וְלֹא יִצְמָּאוּ". יתרה מזאת הדרך במדבר לעבר הגאולה תהיה כשכוח האלוקי הנשגב "יְנַהֲגֵם ועַל-מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם" (פרק מ"ט, פסוק י').

אודה, שריגשה אותי כמיהת הנביא ישעיהו, שבניית הבית הלאומי השני תהיה מושתתת על הנחת נדבכי היסוד הלאומיים, שכל הווייתם נושמת את ערכי הצדק הסוציאלי ואת ערכי שוויון, זה בא לידי ביטוי מרשים בפרק נ"ד בפסוק י"ד: "בִּצְדָקָה תִּכּוֹנְנִי". אני מייחל לכך, שגם הבית הלאומי השלישי, שאנחנו בונים, יושם כינון הצדק הסוציאלי כנדבך יסוד בקיומיות הלאומית שלנו.

אחרי חורבן הבית הלאומי הראשון בשנת 586 לפנה"ס עברה על העם תקופת שפל ודשדוש בתחתיות שאול בגולת בבל. הנביא לוחם על כך, שהבית הלאומי השני שיקום, ימומשו בו כל ערכי הצדק ועְִם ערכי הצדק יחזרו גם כל ההוד וההדר - "וְשַׁמְתִּי כָּדְכֹּד שִׁמְשׁוֹתַיִךְ, וְשַׁעֲרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדַּח וְכָל-גְּבוּלַיִךְ לְאַבְנֵי-חֵפֶץ" (פרק נ"ד פסוק י"ב). הנביא ישעיהו מבהיר שבבית הלאומי השני יהיה השילוב של ההדר החיצוני וביסוס התכנים הפנימיים, שיתבטאו ב"רַחֲקי מֵעֹשֶׁק". נדבכי הצדק בבית הלאומי השני יהיו איתנים ויציבים, כי עם ישראל ישמור עליהם מכל משמר. נדבכים אלו של צדק ומוסר חברתי מחובתנו לבסס גם אנחנו, הבונים עתה את הבית הלאומי השלישי.