ומה אחר כך

שיתוף הפעולה הצפוי, עם מנסור עבאס יו"ר רע"ם, הינו מהלך לגיטימי לחלוטין במשטר דמוקרטי. הוא לגיטימי, בין אם יעשה אותו לפיד אחרי הבחירות, ובין אם יעשה אותו נתניהו כנ"ל. אלא, וכאן אלא גדול מאד: כל ממשלה שתזדקק לשיתוף פעולה מעין זה, אמורה לדעת מראש ואמורים לדעת מקימיה, כי נגזר על המשילות בנגב לחלוף מן העולם, כי נגזר על שארית הסיכוי של ממשלות ישראל לאכוף חקיקה, שתמנע ביזת שטחי קרקע, מידי יהודים בגליל, כי יוצב סימן שאלה גדול מאוד על המשך העברתם של בסיסי צה"ל לנגב, וידרשו נתיבים חדשים, שיאפשרו נסיעה בטוחה של טייסים, מהצפון ומהמרכז למחנות צה"ל בדרום בעת מלחמה... ואם בכר לא נסתיימה הרשימה, נזכיר כי לא תיכון חקיקה שתאפשר הפעלה נמרצת של השב"כ במגזר האזרחי-ערבי...

המסע לקראת הבחירות האחרונות, עומד להסתיים בעוד כחודש (1.11.22), הוא היה, ועודנו קשה, לכל ישראלי, באשר הוא. לעולם לא נעכל את המראות מבלפור (שהיו בדיעבד חלק ממנו), על המיצגים/המתנפחים שהוצגו שם, והציגו דריסת כללים טוטאלית. נדרסו בריש גלי, בפרהסיה כללים של מוסר, כללים של דפוסי התנהגות חברתית, אף כללים של אחריות חברתית בימי מגיפה. לעולם לא נשכח את השנאה הרושפת, זו שהופגנה אז, בהתכנסויות, אם קטנות ואם גדולות, בצמתים ובמרכזי ערים, ובעיקר את ההכשר השיטתי של דעת הקהל לפוטש פוליטי-ציבורי, שלא באמצעות ההליך הדמוקרטי המקובל, כזה המחייב החלפת שלטון אך ורק באמצעות הקלפי.

ונהפוך הוא. לעיתים דומה היה כי יש גורמים מארגנים, עלומים, שלרשותם כסף רב, והם מבקשים לעצב, בעזרת ממונם הבלתי נדלה, מבנה פוליטי אחר/חדש, לישראל. להם עדיפה החלפת שלטון, באמצעות מניפולציה ציבורית, חריגה, אלימה, שכללה הקמת משולש כוחות בלתי דמוקרטי בעליל. משולש כוחות זה, יסודו בחבירה, של 3 זרועות כוח מרכזיים, בחברה המתייסרת שלנו: עולם המשפט, המדיה, ומיעוט מתוסכל ומר נפש, של הסולדים משלטון הימין ומהעומד בראשו. משל סלידתם מהימין ומהעומד בראשו היא ורק היא חזות הכל ועל פיהם ורק על פיהם יישק הכל.

ויש ביניהם, שגם ירשו מאבותיהם את תהילת העבר הציבורית ו"הישגיה", דוגמת ה"סזון" ואלטלנה, כשיא מאווייהם הפוליטיים, שיש ליישמם עתה, דווקא בימים עכשוויים אלה. הגם שנטיות הלב האלה הן של מיעוט קטן, הינן בניגוד זועק, לרוב מניין ובניין האזרחים, היהודים שבינינו. המחלוקת העזה שפרצה בתוכנו סביב ה - 'רק לא ביבי' וה - 'רק ביבי', יצרה מלחמת הכל בכל. היא שיסעה לחלוטין, את החברה היהודית. מחלוקת זו הותירה אותנו, חבולים ופצועים.

לימים התברר כי גם החברה הערבית חבולה ומוכה. מטעמים אחרים לגמרי. רמת הפשיעה, נתגלתה כבעיה שכמעט איננה ניתנת לטיפול, בוודאי לא בנוסח 'זבנג וגמרנו'. הטפטוף הקבוע של נשק ישראל/צהל"י, מנשקיות הצבא, בואכה הגדה ואף ישראל עצמה, במהלך שנים, כאשר רמטכלי"ם מוערכים, אינם פועלים למיגור תופעה זו, אם בפתחי מחנותיהם ואם בנשקיות, הפרוצות שם לרווחה מעיקה מאוד כיום ובדין, על הרוב היהודי בישראל. הידיעה כי קיימת אוכלוסייה, מוסלמית בעיקרה, שמרבית הפרטים בה שואפים ליחסי שלום ולשיתוף פעולה עם הרוב היהודי. עובדה זו קיבלה משנה תוקף, מיד כאשר התבררה החבירה האוטומטית כמעט בין פשיעה פלילית, לבין פשיעה לאומנית, שלה פוטינציאל הרס מפתיע. כך התברר במאורעות מאי 2021.

מכל האמור לעיל מסתבר כי השאלה היא מה יקרה אחרי הבחירות הקרובות? מה תהא דמותה של החברה שלנו? כיצד היא תתמודד מהיום ההוא והלאה עם בעיותיה? כאשר מוכח עד עתה לגבי חלק גדול מהן, שלא עשתה זאת בהצלחה יתרה. וכך אנו קוראים ולומדים היום מאמצעי התקשורת, כי הנה מתחדשות שוב, הפגנות ה"בודדים", על הגשרים, בכיכרות ובצמתים. האם הדברים הללו מתרחשים במסגרת "חימום הקנים" לסיבוב ב' המתרגש עלינו? לרגע זה נראה כי מדובר בקומץ כאן וקומץ שם. אבל השאלה הטורדת היא האם שוב נפתחו מבועי השפע הממוני, של הפגנות העבר, אותם ימי בלפור העליזים, נוסח סדום החדשה? האם נמשך המסע להרס הדמוקרטיה?

היד העלומה והפתוחה לרווחה, העוסקת בארגון ובמימון המחאות הללו על הגשרים ובצמתים, מהווה תזכורת לקיומו של הרמץ הבוער, בינתיים במסתרים, אך בהמתנה לשעתו הגדולה שוב אחרי הבחירות - עת יפרוץ מחדש בפרץ השנאה הידוע. לכן כל הפגנה כזו, גם אם היא של אותם "בודדים", היא התקפה ישירה ובוטה שוב, בסגנון הישן, על הדמוקרטיה. מעולם לא שמעתי על הפגנות נגד האופוזיציה במדינות אחרות ובמשטרים אחרים. זו המצאה של השמאל הישראלי. המצאה שנועדה לתמוך בהמשך הפוטש האנטי חברתי והאנטי דמוקרטי המתנהל במחוזותינו ללא הרף. פוטש שמטרתו להרוס את המשטר הפרלמנטרי בישראל, ולהכשיר, על חורבותיו, את המסלול החדש, האלטרנטיבי, של ממשלת "הריפוי": ברית עם תנועת החמאס הערבית. ברית שתוביל בדיעבד להכחדת הרעיון הציוני.

כנס השומר החדש. לפיד מבטיח. האם גם יקיים?

כל אותו זמן נמנעת ממשלת ישראל הנוכחית, מהבעת עמדה ברורה וחד-משמעית כלפי המצב המתדרדר בתחום הפשיעה היהודית והערבית. אומנם בכנס המשילות והביטחון האישי של "השומר החדש", בשיתוף ישראל היום, הבטיח ראש הממשלה יאיר לפיד כי: "נחזיר את ההרתעה מול הפשע". ואף הוסיף, כי "התפקיד הראשון של המדינה זה להגן על האזרחים שלה, זה הנושא היחיד שלגביו לא יכולות להיות פשרות...", אמר ולא יסף. אתם ראיתם את השינוי בשטח? אוסיף עוד ואציין כי כבר הבטיח יאיר לפיד בעבר כי יוסיף למצבת המשטרה עוד 5,000 שוטרים. מישהו ראה? מישהו שמע?

מנסור עבאס: "נטיעות בנגב זה כמו לירות בי ישר בחזה"

וכרגיל אנו מגיעים הפעם לשאלה מה תעשה אותה "ברית" מחודשת עם הפלג הדרומי של התנועה האיסלאמית. עם מנסור עבאס. האם הם יתמכו מבחוץ בממשלה שתקום? וכאן המקום להבהיר. שיתוף הפעולה עם מנסור עבאס יו"ר רעם, הינו מהלך לגיטימי לחלוטין במשטר דמוקרטי. הוא לגיטימי, בין אם יעשה אותו לפיד אחרי הבחירות, ובין אם יעשה אותו בנימין נתניהו כנ"ל. אלא, וכאן אלא גדול מאד: כל ממשלה שתזדקק לשיתוף פעולה מעין זה, אמורה לדעת מראש ואמורים לדעת מקימיה, כי נגזר על המשילות בנגב לחלוף מן העולם, כי נגזר על שארית הסיכוי של ממשלות ישראל לאכוף חקיקה שתמנע ביזת שטחי קרקע מידי יהודים בגליל, כי יוצב סימן שאלה גדול מאוד על המשך העברתם של מחנות צה"ל בנגב, וידרשו נתיבים חדשים, שיאפשרו נסיעה בטוחה של טייסים, מהצפון ומהמרכז למחנות צה"ל בדרום בעת מלחמה. ואם בכר לא נסתיימה הרשימה, נזכיר כי לא תיכון חקיקה שתאפשר הפעלה נמרצת של השב"כ במגזר האזרחי- ערבי.

משמעות נוספת לאשר יחול בישראל בטווח הבינוני והרחוק, אם תתחדש השותפות עם ראשי המפלגות במגזר הערבי: איבוד זהותה היהודית של המדינה, בתוקף חקיקה שתאפשר פעילות חברתית תמימה כביכול: איחוד משפחות, היתרי עבודה הניתנים בנדיבות, ושינוי שיטחי שיפוט בתחום המוניציפלי: קריא: הגדלתם לטובת ההתיישבות הערבית. הבחירות הפעם הם על עתידה של הדמוקרטיה בישראל, הן על עתידה של ישראל כמדינתו של העם היהודי.

מערכת המשפט: לתקן, לתקן, לתקן!

נושא מרכזי אחר שיעמוד לנגד עיניהם של מעצבי המדיניות הפוטנציאליים לאחר הבחירות, הוא מעמדה ומיצובה של הפרקליטות במארג הפעילות המשפטית במדינה. כאשר החליטה הילה גרסטל נשיאת המחוזי לשעבר, לא קטלא קניא, לפרוש ממערכת המשפט, היה מאחוריה שירות במשרות נחשבות מאוד במערכת המשפט, כולל כהונתה כנציבת הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות בשנים 2014 - 2016. לפני כן כיהנה כשופטת וכנשיאת בית המשפט המחוזי במחוז המרכז. גרסטל נבחרה כמבקרת הראשונה של הפרקליטות. אלא ששם התפתח מאבק ייצרי לאחר שמצאה פגמים בהתנהלותו של שי ניצן בפרשת זדורוב. ב - 18.4.16, התפטרה מתפקידה כמבקרת ולאחר מכן אמרה: "בפרקליטות יש משהו חולה. הרגשתי שבר, שבר עמוק באמון שלי בפרקליטות. שי ניצן לא ראוי לתפקיד פרקליט המדינה".

בכיר אחר בתחום המשפטי (יאח"ה), נ"צ בועז גוטמן, אמר באשר למשפטי נתניהו: "כדאי לחכות עם החגיגות. המשטרה והפרקליטות כבר נפלו עם עדי מדינה". אני ממליץ להמתין עם חגיגות הפרישה של נתניהו, מוקדם מאוד לחרוץ את דינו", אומר גוטמן, שבמהלך שירותו ביאח"ה התנהלו שתי חקירות נגד נתניהו בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה -בר-און-חברון (1997), ופרשת קבלן ההובלות עמדי (1999-2000) לדברי גוטמן, "בכירים רבים במשטרה ובפרקליטות סובלים משנאה פתולוגית לימין באופן כללי, ולנתניהו בפרט. הם שייכים ברובם לאסכולה שצריך להפיל ראש ממשלה מהימין" (מתוך ראיון של גלעד צוויק, אתר מידה).

מכל הדברים הללו ומרבים אחרים, שקצרה היריעה מלמנותם כאן, צפה ועולה הידיעה הברורה כי אחד הנושאים הדחופים שיעמדו על סדר היום של הממשלה הבאה יהיה עניין תיקון הליקויים החמורים אם במערכת המשפט ואם בפרקליטות במיוחד.