לונדון מחכה לגוש-דן

זוכרים את שירו של חנוך לוין המנוח "לונדון לא מחכה לי"? ובכן, גוש-דן או מה שמכונה בעגה "מדינת תל אביב" מחכה גם מחכה למקבלי ההחלטות, בממשלה, בשלטון המקומי ובמיוחד במוסדות התכנון, על-מנת שייגאלו אותו מהאבסורד בו הוא נתון כיום.

לפרוטוקול, שטחו של גוש-דן המורחב, מנתניה בצפון ועד אשדוד בדרום הינו 1,516 קמ"ר. בשטח זה מתגוררים כיום כ-4.2 מיליון תושבים, כ-40 אחוזים מתושבי מדינת ישראל, ביניהן עשרות רבות של ערים ומועצות מקומיות.

באופן פרדוקסלי דווקא הביזור של המטרופולין לכל כך הרבה עיריות, מועצות מקומיות ויישובים, גורם כבר היום לפגיעה קשה באיכות החיים ואף לקריסת תשתיות. העובדה שעד 2050 צפוי גוש-דן המורחב להכפיל את מספר תושביו לכ-9 מיליון בקירוב איננה מביא נחמה, זאת בלשון המעטה.

מטרופולין לונדון רבתי, לשם השוואה, משתרע על שטח כמעט זהה לחלוטין, 1576 קמ"ר, אולם, וזה אולם גדול, מתגוררים בו יותר מ-12 מיליון תושבים, פי שלושה יותר ממטרופולין גוש-דן. למרות זאת, מי שיבקר בלונדון ויתור אותה לאורכה ורוחבה, לא יבחין בצפיפות ויחוש בעליל שיש כאן יד תכנונית מכוונת.

העובדה שהמטרופולין העיקרי שלנו, למרות שהאוכלוסייה בו קטנה פי 3 לעומת לונדון, סובל כל העת מבעיות כרוניות של צפיפות, זיהום אוויר הולך וגובר, פקקי תנועה הולכים ומתארכים ומדיניות תכנונית קצרת טווח העובדת ב"זיג זג" על-פי הגחמות של אותה קדנציה ו/או לחצים כאלה או אחרים של תושבים.

ניגודי אינטרסים

מטרופולין לונדון, מעבר לעובדה ההיסטורית שתוכננה בו מעכת משוכללת של רכבת תחתית עוד בסוף המאה ה-19, נהנה מתכנון אסטרטגי מדוקדק על כל פרט ופרט, החל מעירית הגג של לונדון רבתי, דרך הרובעים/עיריות המשנה (BOROUGHS) וכלה בשכונות. החל מבנייה, דרך תשתיות פיזיות, ממדרכות ועד לנטיעת עצים.

מטרופולין גוש-דן, להבדיל אלף אלפי הבדלות, מתאפיין בכאוס תכנוני ומעבר לשיתופי פעולה נקודתיים דוגמת השפד"ן, מתאפיינת המערכת התכנונית לא רק בהעדר מניפסט של חזון עתידי ובהחלטות מהמותן, אלא לעיתים קרובות גם בניגודי אינטרסים מובהקים בין כל רשות לרשות.

עובדה זו באה לידי ביטוי מובהק, לדוגמה, בהחלטות סותרות בעליל לגבי התחדשות עירונית, היכן בדיוק תהיה, היכן תהיה תמ"א 38 והיכן פינוי בינוי, וצפויה להיות במהלך השנים הקרובות ב"קרב על המטרו".

דוגמה אבסורדית נוספת הינה המלחמה על אופיה של רמת השרון. האם תישאר יישוב כפרי, לכאורה, או שמא תהפוך להיות עיר גדולה בת 110 אלף תושבים. ברור בעליל שיישוב עירוני הצמוד ממש לתל אביב, והמשתרע על שטח עצום בן יותר מ-21 אלף דונם (יותר מהעיר חולון בת 200 אלף תושבים!), צריך וחייב להיות חלק בלתי נפרד מהעיר הגדולה ולא לעסוק בחלומות באספמיא אודות "שדות תותים לנצח".

דוגמאות נוספות הינן חולון ובת ים המהוות רצף טריטוריאלי אחיד, רמת גן, גבעתיים ובני ברק וערי השרון הדרומי, כפר סבא, רעננה, הרצליה והוד השרון המהוות בפועל ישות אורבנית אחת. כל הדוגמאות הנ"ל, אדגיש, ממושקות לעיר הגדולה תל אביב ורוב תושביהן עובדים, קונים ומבלים בה.

ובכן, האם המסקנה הינה שצריך לאחד את כל הרשויות בגוש-דן לרשות אחת? לא בהכרח. יצירת עיריית גג (!) מרכזית שתפעל לפי תכנון אסטרטגי ויעדים ברורים ושההחלטות שלה ירדו בהיררכיה לכיוון עיריות המשנה, בדיוק אותו מודל שקיים בלונדון, עשוי בהחלט לשדרג משמעותית את הליכי קבלת ההחלטות בכל התחומים, מגורים, תעסוקה, תחבורה ובילוי. ואיך אמר חוזה מדינת היהודים שעל שמו נקראת עיר הלווין הרצליה? "אם תרצו אין זו אגדה"!