תורה מול חכמה

חודש כסלו הוא חודש של אור. במשך הדורות אירעו בו ניסים רבים שהביאו אורה ושמחה לישראל. הפעם נתעכב על משמעותו ותוכנו של החג שסדרו והלכותיו נקבעו על-ידי חז"ל בתקופת הבית השני, חג החנוכה.

סיפורו של חג החנוכה מפורסם: היה זה כאשר מלכות יון הרשעה השתלטה על בני ישראל בארץ הקודש, במגמה "להשכיחם תורתיך ולהעבירם מחוקי רצוניך". החשמונאים הכוהנים יצאו למלחמה נגדם, במסירות נפש, ולמרות שהיו מעטים נגד רבים וחלשים נגד גיבורים - עזר להם הקב"ה והתגברו על היוונים והצליחו לטהר את בית המקדש והארץ כולה מידם. נוסף על כך: כשנכנסו היוונים לבית המקדש, טימאו את כל השמנים שבהיכל, וכשבית המקדש נגאל על-ידי המכבים, והיה צורך להדליק את המנורה בשמן טהור, לא נמצא אלא "פך אחד של שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול" ולמרות שהכמות שבו לא הספיקה אלא ליום אחד - נעשה נס והשמן הספיק לשמונה ימים. ולשנה האחרת "קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה".

את נס החנוכה אנו חוגגים בהלל והודאה ובהדלקת נרות. כל ביטויי החג הן המילוליים (הלל והודאה) והן המעשיים (הדלקת נרות חנוכה) נועדו בעיקר להביא אותנו לחוויית הנס, ובמיוחד - להתבוננות במשמעות הנס, ובלקחו לכל הדורות. אם כל מצווה נועדה, בין השאר, לתת לנו לקח והוראה לחיי יום יום - ודאי שכך גם במצוות החנוכה, שכן לימדונו חז"ל כי "נרות חנוכה אינם בטלים לעולם", דבר המורה על נצחיותה של המצווה ונצחיותה של ההוראה המעשית הצפונה בה.

כדי שנוכל להפיק את הלקחים המדויקים וההוראות המפורטות עלינו ללמוד ולשים לב לפרטים השונים בנס חנוכה ובנרות חנוכה. הבה ונבדוק, ראשית, מה מסמל לנו הנר. שהרי, כפי שמשמע מדברי חז"ל, עיקר הנס היה נס פך השמן (ולכן, למרות שהיו עוד ניסים בחנוכה, כגון נס ניצחון המעטים, נקבע ציון התאריך דווקא על-ידי הדלקת נרות, שמונה ימים).

ובכן הנר מסמל, בין השאר, את אור השכל. נאמר: "החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך", שכן מי שחונן בשכל וחכמה הרי הוא כמי שדרכו מוארת לפניו והוא יודע לאן לפנות ואיך ללכת. לא כן זה שלא חונן במידה מתאימה של חכמה ובינה, ואינו יודע כיצד ללכת, - הרי הוא כמגשש באפילה.

היוונים היו מפורסמים, כידוע, בחכמתם והשכלתם. תרבות יון והפילוסופיה היוונית זכורות לעולם ברמתם הגבוהה. זו הייתה הסיבה שתרבות זו קסמה כל כך לצעירים מבני עמנו, המתייוונים, שהסתנוורו מן היופי והחכמה שבתרבות זו, עד שהתפתו לזנוח את דרך היהדות ולהיגרר אחרי היוונים במאמציהם לעקור את התורה ואת המצוות. האם פירוש הדבר הוא, לפי זה, שגם אצל היוונים היה "אור"?!

ברם, חז"ל אמרו: "אם תאמר חכמה יש בגויים - תאמין, תורה יש בגויים - אל תאמין". יש הבדל עצום ותהומי בין התורה, שעליה נאמר "היא חכמתכם ובינתכם", לבין החכמה של הגויים. ההבדל היסודי הוא בכך שהחכמה היוונית הגויית, בנויה כל-כולה על שכל אנושי, ואילו התורה היא שכל אלוקי. כתוצאה מכך - החכמה הגויית, אין לה השלכות על המוסר ועל ההתנהגות. כיון שמקורה של החכמה הזאת הוא האדם עצמו, על רצונותיו ועל יצריו, אין בכוחה להשפיע על האדם ולהביאו לידי התגברות על מאווייו ושאיפותיו, גם על התאוות השפלות ביותר.

לעומתה - התורה, שמקורה היא למעלה מן האדם עצמו, הרי היא, מדריכה את האדם ומניעה ומסייעת לו להביא את הדברים לידי ביטוי מעשי בחיי יום יום, מכאן המושג "תורה", מלשון 'הוראה'. כיון שהתורה היא חכמה אלוקית, מקבל אותה האדם גם כשאינו מבין אותה עדיין בשכלו האנושי, והוא מבצע את ההוראות שבה מתוך הסתמכות על מקורה העליון האלוקי. הוא יודע שהדבר בא ממקור שהיא למעלה משכלו, והוא מכניע את עצמו לקדוש ברוך הוא.

היוונים, וגרוריהם המתיוונים, רצו שבני ישראל יראו גם את התורה כחכמה אנושית, ומבלי שישפיע הדבר על חיי היום יום. "חכמה ושכל-כן, תורה ומצוות - לא" - זו הייתה סיסמתם. לכן נאמר על היוונים שביקשו "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". הם רצו להשכיח את הנקודה שהתורה היא "תורתך" תורתו של הקב"ה, ושכל מהותה היא - תורה, הוראת דרך. כמו-כן הם רצו להעביר ולבטל את "החוקים", כלומר - אותן מצוות שהן בבחינת חוק אלוקי, ושאינן מובנות בשכל אנושי.

לפי זה - ה"אור" שהיה ליוונים, אור השכל והחכמה, היה אור שאינו מאיר. כי כשלא משתמשים באור כדי לדעת את הדרך הנכונה ולצעוד בה, אין האור ממלא את תפקידו, והרי הוא כנר כבוי, או הליכה עם נר בעיניים עצומות וכלא היה. זוהי המשמעות הסמלית של "טמאו את השמנים" הם היו מוכנים להשאיר שמן להדליק בו, כביכול, את המנורה, אך השמן היה טמא, חכמה בלי תורה. שכל בלי ביטוי מעשי.

משום כך מצווים אנו בחג החנוכה לא רק להדליק אור שמונה ימים, ובכך לחגוג את טהרת האור, ואת הנס העל-טבעי, אלא גם להדליק את האור 'משתשקע החמה, ובפתח ביתו מבחוץ'. כלומר, עלינו להאיר גם את החושך של העולם בחוץ, בחיי היום יום. עלינו להביא את האור לידי ביטוי מעשי גם בחיי החולין, ובעיקר - משתשקע החמה, כששוררת אפילה, ואנשים אינם יודעים את דרכם. אז עלינו להדליק את אור התורה, כתורת חיים המורה דרך לכלל ולפרט בחיי יום-יום, גם בחוץ וגם בחושך השורר ברחוב.

נס חנוכה הושג על-ידי מסירות נפשם של החשמונאים. רק בכוח עבודה במסירות נפש, הליכה בדרכי ה' בלי חישובים ושיקולים שכליים, אפשר להאיר את חושך העולם.

כך ניתן להאיר לא רק את הבית, ולא רק את המשפחה והסביבה הקרובה, כי אם גם את הרחוב כולו ואת האפילה השוררת בו, ב"נר מצוה ותורה אור" ונצליח להשפיע לא רק על עצמנו ועל בני ביתנו, כי אם גם על כל מי שמתאפשר להביא אליו את האור האלוקי של התורה והמצוות, לקרבו למקורותינו, אל תורת ה' ואל חוקי רצונו, ואז נזכה לקיום היעוד: "כי אתה תאיר נרי, ה' אלוקי יגיה חשכי" בגאולה האמיתית והשלמה, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.