מאז ומתמיד הייתי מוקפת ספרים. כילדה שגדלה באוקראינה, אני זוכרת את עצמי מקשיבה בשקיקה לסיפורים שהקריאו הוריי לאחי הגדול. בגיל 14, כשעלינו ארצה ניסיתי כמה שיותר "למחוק" את הזהות האוקראינית שלי ולגבש לעצמי זהות צברית מקומית.
מהר מאוד הבנתי שכדי להתאקלם בישראל אני צריכה ללמוד עברית. למזלי הרב, התחברה אליי ילדה צברית בשם ענת שלימים הפכה לחברתי הטובה ביותר ואמרתי לה אם אני טועה, תתקני אותי ואת תוותרי לי! אבל בשיעורים עצמם, כשהיא לא ישבה לידי והייתי לבד עם עצמי הייתי הופכת את המחברת וכותבת בה ברוסית. סיפורים שלמים כתבתי במחברות והם עזרו לי להתמודד עם המציאות הישראלית שלא הכרתי. אומרים שהדף סופג הכל ועבורי כתיבה הייתה מפלט מקשיי הקליטה. הפכתי מנטלי שחיה בישראל ולא מכירה את החברה לילדה המטיילת ברחובות קייב, אוכלת פירות יער ואוספת פיטריות אחר הגשם. בעזרת המילים יכולתי לחלום על המדינה שהשארתי מאחור ועל העתיד שנכון לי במדינה בה אני חיה כיום.
להתמודד עם משבר הזהות
הקמת הממשלה החדשה מעוררת תהודה תקשורתית הגורמת לכולנו לחשוב - איך אנחנו מגדירים את עצמנו? חילוניים? דתיים? להט"בים? האם אני נחשבת בעצם אוקראינית? עולה ותיקה? ישראלית? האם באמת לאדם יש זהות אחת ויחידה? התשובה היא כמובן - לא.
בני האדם לעולם לא יהיו רק משהו אחר, הם יהיו מכלול של דברים וכדברי הפתגם הידוע "השלם גדול מסך חלקיו". אני חושבת שבאיזה שהוא מקום תמיד אשאר נטלי העולה החדשה, נטלי הילדה החדשה בכיתה, נטלי שהצליחה להשתלב בהצלחה בחברה הישאלית. כשמבקשים ממני להציג את עצמי או לספר על עצמי בכמה מילים אני תמיד מסמיקה ומרגישה נבוכה כי אני ממש לא יודעת איפה להתחיל...
מגוון הרבדים בזהות שלי הוא אחד מהמאפיינים שלי, אני גם וגם וגם. אני גם ישראלית וגם אוקראינית, אני גם סופרת, אני גם מורה וגם עובדת בהייטק. אני מניחה שכילדה, התמודדתי עם משבר הזהות באמצעות כתיבה וגם היום אני בוחנת אותו באמצעות הדמויות עליהן אני כותבת בספרים שלי.
אני בוחרת לכתוב על דמויות שונות ממני. על אנשים שלא השתלבו בקלות בחברה הישראלית, על אנשים שנשארו סגורים ומקובעים במנטליות הרוסים. דמויות כאלה מאתגרות אותי, גורמות לי לחשוב איך היו נראים חיי ובאיזה מקום הייתי היום אם לא הייתי נלחמת מקומי בחברה הישראלית.
בסופו של דבר, בכתיבה שלי אני מנסה להעביר מסר אופטימי האומר שאין "אנחנו" ואין "הם". מתחת לכל השכבות של הטייטלים, של הדעות קדומות, של האמונות המגבילות, נגלה בסוף שכולנו בני אדם הרוצים לחיות את חייהם בשקט ובשלווה.
