האות העברית בחזית הפוליטית

ידוע לכול כי לבחירת מילה מסוימת ממגוון המילים הנרדפות יכולה להיות כוונה פוליטית או מוסרית או כלכלית או הלכתית אפילו. זו מיומנות מצוינת של דוברים ויועצים פוליטיים. הם אלה שיעצו למעסיקיהם להשתמש במילה 'פעימה' במקום 'נסיגה', 'התכנסות' במקום 'פינוי ישובים', 'טיפול תת-מיטבי' במקום 'טיפול רשלני' וכו'. אנחנו רגילים ולא מתרגשים מזה. אבל גם לאות יכולה להיות משמעות פוליטית, ציבורית, מדינית. אות מסוגלת לשאת רעיון, להעביר מסר, לסכסך - או לפייס. כן, גם לאות בודדת יכולה להיות אג'נדה משלה; האותיות העבריות מסוגלות לשאת עוֹל פוליטי, להיות מזוהות פוליטית.

בראשונה שמתי לב לתופעה זאת לפני מספר שנים כשנתקלתי במשפט באחד הדיווחים העיתונאים; את המשפט המבריק הזה אני זוכר עד היום: 'תורכיה תחת שרביטו של השליט ארדואן אט-אט הופכת לטורקיה'. קראתי, ולא הייתי זקוק להסברים רחבים כדי להבין מה כוונת המשורר. טורקיה - היא מדינה עם פניה למערב, ואילו טורקיה - זאת מדינה שחוזרת למזרח, לשורשים המוסלמים שלה; גדל שם דור שכבר לא זוכר את יוסף שלו הלא הוא - מוסטפא כמאל אטאטורק.

דוגמה נוספת. האם למישהו יש ספקות באיזו דעות מחזיק, ואיזו השקפות העולם מאפיינות את פעיל הרשתות החברתיות אשר כותב את המילה 'שמאל' בסמ"ך במקום שי"ן, ובויו במקום אל"ף - 'סמול'?

יש לציין שבמקרים אליהם אני מתייחס כאן, לא מדובר במשחקי מילים מוכרים כגון 'תשקורת' במקום 'תקשורת' או 'משטרע' במקום 'משטרה' (לפני יומיים צילמתי גרפיטי כזה בדרום תל אביב). אני מדגיש: אנחנו מדברים על תכונותיה הנפלאות של אות בודדת.

אתן עוד דוגמה יפה. הסופר דוד גרוסמן מתעקש לכתוב את שמו 'דויד'; בסוף זה לא נשמע שונה, אך יש בהוספת האות יו"ד אמירה מסיימת - לגביה עדיף לכם לפנות לסופר המכובד עצמו. אגב האות יו"ד. ראיתי פעם סרט דוקומנטרי על הנשיא השביעי של מדינת ישראל עזר ויצמן; הוא ביקר באיזה תערוכה, ראה על הקיר את תמונתו שלו במדי טייס קרבי, ביקש מעוזרו שליווה אותו מרקר ותיקן 'טעות' בשמו שמופיע מתחת לתמונה: 'עיזר, לא עזר!' לא ארחיב כדי לא להוציא איזה שד מהבקבוק.

אני מכיר משפחה שבה אישה נהלה מאבק עיקש עם בעלה עד סף הגירושים בדרישה לשנות את האות ה' בשם המשפחה שלהם לאות יו"ד - ולא נחה עד שהשלט 'דהן' בדלת ביתם הוחלף ל'דיין'.

אני לא אתייחס לגימטרייה, כי הדיוט גמור בנושא (כדי לא לומר בור); אבל אני מבין את אלה שסופרים ימי חודש בצייתנות: י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד - ובנקודה זאת ידיהם רועדת, הם מודעים לכך איזה כוח טמון באותיות יו"ד וה' - והם לא מעזים לכתוב או לומר י"ה או י"ו, אלא מצניעים את המספרים ל-ט"ו ו-ט"ז.

בראיון טלוויזיוני דוקטור לפילוסופיה אחד (את שמו לא זוכר), מרצה באוניברסיטה, צינן בהתנשאות: 'מה משוטף יכול להיות ביני לבין ישראלי שכותב את השם 'משה' עם אל"ף בסוף'? לכולם ברור לאיזה מעמד סוציואקונומי שייך גיבור הסרט או המחזה אשר מדבר עם חי"ת ועי"ן - האותיות שמגיעה להן אות כבוד והערכה.

מאמינים הדוקים שביננו יודעים כי החלפת האות ה' לאות ק' במילה 'אלוקים' מאפשר להם לצאת ידי חובה ולא לחטא בחילול השם. אות מסוגלת להעביר מסר לא רק בנוכחותה - אך גם בהיעדרותה הבולטת. אנחנו מבינים כמה כמיהה וגעגוע לבית המקדש שנחרב קיימים אצל אלה שכותבים את שם בירת ישראל באות חסרה.

אכן, לאות העברית יש כוח לא מבוטל משלה שלא נגזר מהדקדוק. עוד מימי אברהם אבינו אנו למדים שאות בודדת - במקרה שלו זאת הייתה האות ה' - זוכה לשמש תמורה הולמת לגזרת חלק מהגוף (סתם בדיחה, לא להתייחס).

לא רק בעברית

יש לציין כי נשיאת משמעות כבדת משקל אינה נחלתם של האותיות העבריות. הנה לכם שתי דוגמאות מהשפה הרוסית. כידוע הבולשביקים מיד עם עליתם לשלטון בשנת 1918 הנחילו רפורמה מהפכנית גם בכתיבה הרוסית. בין השאר בוטל השימוש באות ѣ - כי לה הייתה כפילה באלפבית הרוסי - האות E. בעבר הרחוק האותיות האלה שימשו לציון שני צלילים שונים, אך בתחילת המאה ה-20 דוברי הרוסית כבר לא שמעו הבדלים בצלילים אלה (כמו דוברי העברית בימנו לא מבדילים בצלילם של האותיות קו"ף וכ"ף). עד לרפורמה ההיא סיוטם של התלמידים הרוסיים היה לשנן איזו מילה כותבים ב-ѣ, ואיזו - ב-E . אז אזרחי הרוסיה הגדולה שלא קיבלו את המהפכה הבולשביקית בין השאר בטאו את מחאתם הסודית בכך שמספר שנים המשיכו להשתמש באות ѣ - במכתבים פרטיים כמובן, לא בהתכתבות עם השלטונות. בדיוק בשביל סיטואציות כאלה יש ברוסית ביטוי מקסים: 'מראים לשלטונות אצבע משולשת בכיס'. כמצופה, זה לא עזר להם הרבה.

דוגמה שניה מהשפה הרוסית. אותה הרפורמה ביטלה את הצורך לכתוב אות Ъ אחרי כל מילה שמסתיימת בעיצור. שימו לב - זאת לא האות שהוזכרתי לעיל, הצ'ופצ'יק כאן הוא למעלה ולא באמצע; האות הזאת לא בוטלה, היא קיימת עד היום, בוטל - אני חוזר - הצורך לכתוֹבהּ אחרי המילים שמסתיימות בעיצור. (במאמר מוסגר: אחרי הרפורמה בעליי לשונות חדים התבדחו כי בגלל הביטול הזה הרומן של לב טולסטוי 'מלחמה ושלום' בהדפסה מחודשת רזה מארבעה כרכים של עבי קרס לשלושה כריכים בלבד).

יש אומרים שהיה צורך להוציא גם את האות הזאת - Ъ - כמיותרת מהאלפבית הרוסי, מפני שיש גם לה המקבילה, האות ь(ללא צ'ופצ'יק בכלל).

אני נמנה בין אלה שתומכים בביטול - אך מעדיף לא להתבטא בנושא מאז עזבתי את ברית המועצות ומנהל פרשת אהבים עם השפה העברית. אך נמשיך בנושא. עם קריסת והשלטון הסובייטי, על-רקע הפרסטרויקה והגלסנוסט בשנת 1989 נוסד במוסקבה עיתון בלתי תלוי חדש שבעליו בחרו לו שם מיוחד: Коммерсантъ. משמעות המילה - 'איש עסקים'. בכך לראשונה אחרי 70 שנה במרחב הציבורי הופיעה מילה שכתובה לפי הדקדוק הישן. העיתון בשמו העביר מסר: מהיום בברית המועצות איש עסקים - זה מקצוע לגיטימי, ולא שולחים על זה לכלא - כפי שהיה נהוג ב70 שנות שלטונם של הבולשביקים. זאת ועוד. בסוף המילה, כפי שאתם רואים, מופיעה האות ъ אותה גרפיקאי העיתון הבליט, עשה יותר גדולה משאר אותיות השם. זה אמור היה לחזק את המסר: אנחנו חוזרים לערכים של השוק החופשי שלפני עידן הבולשביקים, לפני המהפכה שהם חוללו במשק ובשפה. אגב האות הזאת די למהרה הפכה לסמל של העיתון, לשם חלופי כמעט רשמי; שאר העיתונים גם היום כותבים אצלם: 'כפי שמדווח העיתון ъ'...

ולסיום נחזור למחוזותינו. בחג החנוכה האחרון קיבלתי לדוא"ל, לווצ-אפ ולטלפון שלי המון ברכות וביניהם לא מעט כאלה: 'חג חנוקה שמח'. ברור לי שזה הסימן של עידן מתחדש: חבריי ומכריי דוברי הרוסית טרם למדו ש'חנוכה' כותבים בכ"ף, אך כבר חוגגים את חג האורים לצד הנוביגוד היותר מוכר להם.