הפלשתינים דחו 6 הצעות להקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל:
ויתור על חלקי מולדת והסכמה לחלוקתה
המנהיגות היהודית הושיטה יד לשלום שנדחתה על-ידי מנהיגיהם מאז הצהרת בלפור ב-1917. המנהיגות היהודית ויתרה פעמיים על חלקי מולדת על-מנת להקים מדינה יהודית:
בעבר השתרעו המדינות היהודיות משני צידי הירדן. בהחלטת חבר הלאומים, המנדט הבריטי כלל את עבר הירדן אבל הבריטים העבירו את עבר הירדן למשפחה ההאשמית מחצי האי ערב. היהודים השלימו עם גזילת עבר הירדן ובלבד שיוכלו להקים מדינה על השאר, לקלוט את יהדות אירופה ולפתור את הבעיה היהודית - האנטישמיות.
המנהיגות היהודית אף הסכימה לוותר על הגדה המערבית/עזה ב-1936 על-פי הצעת ועדת פיל הבריטית ולתמוך בהקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל מאחר שמצבם של היהודים באירופה הלך והחמיר מאז עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. כלומר, היהודים כבר ויתרו על חלק ניכר מהמולדת ההיסטורית שלהם והסכימו לחלוק אותה עם ערביי ישראל כדי לאפשר הקמת מדינה היהודית ולהבטיח יחסי שלום עם השכנים הערבים.
הסרבנות הפלשתינית
היישוב היהודי תחת הנהגת תנועת העבודה בתקופת המנדט הבריטי וישראל תחת שלטון מפלגת העבודה הושיטו לערביי הארץ יד לשלום ולהקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל ב-1936, ב-1947, ב-1993, ב-2000. ב-2008 אולמרט מקדימה וארה"ב הציעה הצעה נוספת ב-2014. ב-1936 וב-1947 לא היה כיבוש ולא היו התנחלויות. כל ההצעות נידחו על-ידי מנהיגיהם משום שהמנהיגות דרשה ליישב את פליטי המלחמות בישראל ולא במדינה הפלשתינית. הדרישה ל"זכות השיבה" היא סוס טרויאני לחיסולה של מדינת היהודים על-ידי הפיכת היהודים למיעוט.
ישראל אף יזמה וחתמה על הסכם אוסלו ב-1993 שהביא להקמת הרשות הפלשתינית, כצעד ראשון לקראת הקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל. אבל, מתברר שערפאת הונה את ישראל ולא קיים את חלקו בהסכם כמו ביטול האמנה הקוראת לחיסול ישראל והפסקת הטרור. ההונאה הזאת הביאה לאובדן השלטון למפלגת העבודה ולעליית הימין בישראל לאחר שהיהודים חדלו להאמין שיש פרטנר.
2008 - הצעת אולמרט שהסכים לישב בישראל מספר מצומצם של פליטים נדחתה, הפלשתינים רצו יותר. אהוד אולמרט כתב ב-17.7.2009 ב"וושינגטון פוסט" שהפלשתינים דחו את התוכנית שלו. אבו-מאזן אישר שהפלשתינים מוכנים לחדש את המשא-ומתן מהנקודה שבה הסתיים המו"מ עם אולמרט. כלומר, הוויתורים של אולמרט הם רק נקודת התחלה.
ב-2014-2013 הכין ג'ון קרי, מזכיר המדינה דאז, טיוטה להצעת שלום שזכתה להסכמתה של ישראל אך שוב נדחתה על-ידי אבו מאזן שהכריז: "לעולם לא נוותר על זכות השיבה". בעקבות הסירוב הוכנה הצעת טיוטה חדשה. ב-17.3.2014 הגיעו אבו-מאזן ועריקאת לבית הלבן ודחו את ההצעה.
הטקטיקה הפלשתינית במו"מ-בזר מזרחי
עריקאת שהיה האחראי למו"מ עם ישראל עיצב את מדיניות הסלמי כלפי ישראל. הוא ראה במו"מ עם ישראל אמצעי להביא את ישראל להציע הצעות שהרשות הפלשתינית לא הצהירה על הסכמתה אבל במו"מ הבא תמיד דרשה להמשיך את הדיון על בסיס הצעות ישראל כאילו הייתה על כך הסכמה הדדית וחתימה. הראיה לשיטת הסלמי: ביוני 2009, בראיון לעיתון הירדני "א-דוסטור", אמר עריקאת: "בקמפ דייוויד קיבלנו 90% ובהצעת אולמרט 100%, אז למה שנמהר ?"
בישראל קם מנהיג ערבי/פלשתיני שהכיר בישראל כמדינה יהודית
בקרב ערביי ישראל יש סימנים ראשונים להתחלת שינוי בגישה לישראל. מנסור עבאס, יו"ר מפלגת רע"ם, הגיע למסקנה שיש לפתוח דף חדש ופרש מהמפלגה הערבית המשותפת. הוא הכריז על הכרתו בישראל כמדינה יהודית וגינה טרור והצטרף לקואליציה שקמה לאחר מערכת הבחירות הרביעית. בבחירות האחרונות הוא קיבל 5 מנדטים.
לסיכום, האג'נדה הפלשתינית בנויה על סילוף העובדות ההיסטוריות. המנהיגות הערבית פלשתינית לדורותיה אחראית למצב, לא ישראל. ידה המושטת של ישראל לא נענתה. דחיית כל ההצעות הביאה לאובדן האמון בישראל שיש פרטנר ולאובדן השלטון למפלגת העבודה. עליית הימין לשלטון הביאה לשינוי במדיניות ולתהליך סיפוח הגדה המערבית לישראל. כך, הרשות הפלשתינית והימין הם אחראים לקיפאון שנוצר.
ארגוני הטרור ממשיכים בטרור והרשות הפלשתינית מנהלת מערכה הבינלאומית לדמוניזציה ודה-לגיטימציה של ישראל. תוכנית הלימודים של מערכת החינוך הפלשתינית מטפחת שנאה לישראלים וליהודים ואף מעודדת את הנוער להפוך לשהידים. הרשות לא הצליחה להכניע את ישראל לקבל את כל דרישותיה וכעת היא פועלת לקבל מדינה מהאו"ם ללא הסכם עם ישראל. המשמעות - המאבק לחיסולה של ישראל יימשך.
