היכן המוסלמים שיאבקו במחללי חגם

זוהי קריאת השכמה לערבים מוסלמים המאמינים כי אמונתם הינה אמונה של שלום וחמלה, אהבת אדם וכבוד.

האם קיים בעולם עם המתיר חופש פולחן לכל בני הדתות פרט לבני עמו? האם קיים עם בעולם המתייחס לאזרחיו כגולים בתוך ביתם? האם קיים עם בעולם הנוהג באפרטהייד מול עמו? האם קיים עוד עם בעולם אשר יום חגו הוא יום אסונו של האדם האחר, שיום חגו הוא יום של אימה ופחד, של דם, אש ותימרות עשן, של גרזינים, אבנים, סכינים, רובים, של מוות? הקיים עוד עם שבשם אלוהיו הרחום והחנון, בהיכלו, במקום קודשו יוצא למלחמת דת?

איך חולל רמדאן? איך הפך חג חשוב ומשמעותי זה למאמינים המוסלמים, לחג של זעם, של שנאה? איך מבזים את חגם חלק ממאמיניו? איך כופרים בשם האל והנביא, רומסים את המקום הקדוש לעם המוסלמי?

מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם המונעת מיהודייה להתפלל בערש הולדתם, בלב הפועם בלב כל יהודי בכל מקום שהוא, בהר-הבית. מדינת ישראל היא המדינה היחידה המפלה את אזרחיה, המונעת מהם פולחן דת, האוסרת עליהם להתפלל, המענישה את מי שמעז להניף דגל ישראל, העוצרת את מי שמבקש לשתות מים מהברזייה, כמובן כל האיסורים הללו חלים רק על יהודים.

מאז שחרורו של הר-הבית על-ידי לוחמנו במלחמת ששת הימים ויתרה באיוולתה ההנהגה הישראלית על הריבונות היהודית במקום הקדוש ביותר ליהודים, בהר-הבית. מאז, מחלקים את הריבונות השדודה והגזולה של העם היהודי ממלכת ירדן, הוואקף, מנהיגים ערבים שונים המנסים לתקוע בדרכם יתדות במקום הקדוש.

מדינת ישראל ואזרחיה שומרי החוק מכבדים את הסטטוס-קוו ורובם המכריע עולים להר-הבית על-פי הכללים המקובלים על הוואקף וירדן. לעומתם, מחרחרי המדון, מבעירי הבערות, מפיצי השקר הנורא כי "מסגד אל-אקצה בסכנה", טרוריסטים ובהם נושאי תעודות זהות ישראליות, יוצרים מצג שווא אשר כל מטרתו להבעיר בערות.

היכן המוסלמים המאמינים, המתונים, חפצי החיים, אשר חילול המקום הקדוש עבורם הינו מעשה נורא ואשר חגם החשוב, שלושים ימי רמדאן, הפך לימים של זעם, מלחמה, חורבן הרס ומוות? לו אני אזרח ערבי מוסלמי, הייתי מתכסה בבושה מכף רגל ועד ראש אל מול הדיבורים של הצמרת הביטחונית וההנהגה הישראלית על היערכות לקראת ימי רמדאן. הייתי חש מושפל ומבוזה, מהפיכת ימי החג על כל היופי הנלווה לימים אלה, לימים של סופה וסער, של דם ומוות. לו הייתי אזרח מוסלמי הייתי תובע לסלק כל דרשן מסית מהמסגד, כל מי שמוציא את דיבת אמונתי רעה, כל מי שמבאיש את ריח האמונה המוסלמית, כל מי שהופך ששונם לאסונם.

ההבנה הרווחת בקרב חלק מהמאמינים המוסלמים היא עיוות נוראי וחילול החג. נשגבת מבינתי היאך החרפה המוסלמית הזו חוזרת בכל שנה מחדש, היאך כלי הקודש המוסלמים אינם צורחים את נשמתם למאמיניהם, עצרו, הפסיקו בשם האל לשפוך דמים, דמי חפים מפשע, דמי יהודים רק בשל יהדותם. היעלה על דעתו של יהודי, חילוני, דתי או מסורתי, כי בשמחת ראש השנה, בשמחת סוכות, בשמחת שבועות או בשמחת חג הפסח, נחלל את חגנו באקדחים ובגרזינים, באבנים וברובים, נחגוג בדם ואש ובתימרות עשן?

אזרחי ישראל הערבים המוסלמים חייבים להשמיע קול, קול שיציל אותם מהחרפה שאמונתם מחוללת על-ידי שונאי יהודים.