כשהחלו לנשב הרוחות הרעות של חלק ממובילי המחאה נגד בחירת העם את ממשלתו הנבחרת, כתבתי כי על המוקד לא תועלה רק ממשלת ישראל אלא גם נשיא המדינה. התרעתי והזהרתי כי בכוונתם "לעשות לנשיא מנדלבליט". נשיא המדינה,
יצחק הרצוג, עמד כחומה בצורה מול הרוחות הרעות שאיימו לנפץ את זגוגיות בית הנשיא. התזמורת המתוזמנת החלה למחות מול בית הנשיא, האיומים של פלוגות הלחץ התפרסמו, אך האיומים הגלויים והסמויים על הנשיא כמו הדרישה כי ייקח צד מובהק וייאבק בממשלה נהדפו על-ידי הנשיא.
כבוד הנשיא הצליח לבלום את מתקפת הנגד, נאם נאום מיוחד לאומה, נאום בנוי לתלפיות, הוגן, מחבר ומאחה, נאום המכיר בצורך הדחוף לתיקון יסודי במערכת המשפט לצד הידברות. הלחצים והרוחות הרעות התגברו, לצד המחאה החשובה והלגיטימית החריפו חלק ממובילי המחאה המופקרים וחסרי האחריות את התבטאויותיהם נגד נשיא המדינה, "עשו לו מנדלבליט", וכבוד הנשיא נכנע, נשבר, הרוח הרעה ניצחה.
ביום ההתנגדות, לפני יום הזעם ואחרי יום השיבוש, עמד כבוד הנשיא נדהם, מוכה בתימהון מול חלק ממובילי המחאה המופקרים וחסרי האחריות אשר עודדו מרי אזרחי, מלחמת אחים, סרבנות, פגיעה בכל מערכות המדינה, ביטחון, כלכלה, חברה, הפרות סדר וקריאות קרב פנים מול פנים של אזרחי מדינת ישראל.
שיטת מנדלבליט הצליחה. הנשיא בנאום קצר במיוחד, תקף בחריפות ובמילים לא נשיאותיות את התהליכים המתקיימים בוועדת חוקה חוק ומשפט בנושא הרפורמה המשפטית, החשובה והנדרשת. כבוד הנשיא לא יצא חוצץ באופן תקיף וברור נגד חלק ממובילי המחאה המופקרים וחסרי האחריות, הזורעים כאוס, הקוראים לסרבנות, להתפוררות הצבא, הקוראים למרי אזרחי, הקוראים להרס הכלכלה, הקוראים למלחמת אזרחים, הקוראים לקרבות רחוב, הקוראים להרחבת הקרע בעם ולהעמקת השנאה.
כבוד הנשיא לא הציב את הקו האדום באמירה חד-משמעית, ברורה וחדה, מול מי שבטוחים כי הם בני אלים ואדוני הארץ, לא גינה בחריפות ובתקיפות. כבוד הנשיא לא תקף בחריפות את משתפי הפעולה עם תנועות החרם בעולם ובראשם הבי.די.אס, יהודים הפועלים בשליחות חלק ממובילי המחאה להבאיש את ריח המדינה בעולם, להסתנן לירידי עלייה בצרפת, לאיים על עולים המועמדים לעלייה שלא לעלות למדינת ישראל הדיקטטורית, להפגין בברלין, בלונדון, מאות בודדות של תועמלנים ישראלים המפיצים את דיבת ישראל רעה.
כבוד הנשיא, לא הוקיע את המפגינים ובהם האנרכיסטים המוסתים על-ידי חלק ממובילי המחאה המופקרים, על שצרו על המספרה בה הייתה רעיית ראש הממשלה בת ערובה במשך שלוש שעות. כבוד הנשיא, ראוי היה להוקיע את המפגינים, מפרי הסדר, חלקם אנרכיסטים המוסתים על-ידי חלק ממובילי המחאה המופקרים המאלצים את מערכת הביטחון להוביל במסוק את ראש הממשלה לשליחות מדינית, מחששם של מפירי הסדר.
כבוד הנשיא, במקום להוקיע את התערבותו הבוטה והחמורה של שגריר ארה"ב בענייניה הפנימיים של מדינת העם היהודי, מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, בחרת לסכור פיך. כבוד הנשיא, במקום אמירות ברורות וחדות בחרת להתייצב לצד תוקפיך, לצד מהלכי האימים עליך, וחשבת כי ההפגנות והמצור על בית הנשיא, כמו שיטת מנדלבליט יחלפו ויעברו מן העולם.
כבוד הנשיא, ראוי היה כי תעלה על נס בנאומך את רוב העם השומר על איפוק מול הדורסים, הרומסים, את מיליוני הבוחרים השומרים על הדמוקרטיה, המסרבים להיכנע להסתה הפרועה נגדם, לפרובוקציות, על רמיסת כבודם של מיליוני הבוחרים שבחרו במפלגות הימין. כבוד הנשיא, ראוי היה כי בנאומך תוקיע את תוקפי השוטרים, ראוי היה שתגנה בחריפות את תוקפי העיתונאים על-ידי חלק מהמוסתים הפוגעים בחופש הביטוי.
השבר העמוק אליו מובילים בלהיטות יתר חלק ממובילי המחאה המופקרים וחסרי האחריות, ראוי היה לו להיות חלק מנאום הנשיא. כך גם הנזקים הפנימיים, בתוככי המדינה בה רובו המוחלט של העם מכיר בלגיטימיות הממשלה, מכיר בתוצאות הבחירות המובהקות. אדוני הנשיא, אל תירא ואל תיחת משיטת מנדלבליט. אתה הנשיא של העם, של כל העם, נאומך האחרון והמיותר כמעט ומשתווה למשפט האיוולת של הנשיא הקודם, "בני עמי בחרו בטרור".
אדוני הנשיא, בני עמך מצפים שתעמוד על משמר הדמוקרטיה, שתעמוד על הגבולות, שתציב את הקווים האדומים, שתתייצב באופן נחרץ נגד מעודדי הסרבנות, נגד המאיימים לנטוש את המולדת. אדוני הנשיא, גם אנחנו חרדים ממראות רחובות הזעם, מנהרות האיבה, מהאיומים בפירוק המדינה, מהקריאות לסרבנות. מפחדים מהעיניים רושפות הכעס, ממיצגי הבהלה, מהקולות המתערבים עם הלמות תופי המלחמה, מקריאות יד איש ברעהו.
אדוני הנשיא אנו חרדים מגט הכריתות שהעניקו לנו בעל כורחנו, בכפייה. מדחיית ידנו המושטת להידברות על-ידי חלק ממובילי המחאה חסרי האחריות, המופקרים, החולמים על הפיכה צבאית, על קץ, לא של הדמוקרטיה, קץ המדינה. אדוני הנשיא, יש ממשלה בירושלים, יש רוב מוחלט של העם שבחר בממשלה, אתה אדוני, הנשיא של כולם. אל תיכנע לשיטת מנדלבליט, העם נושא אלייך עיניו, אל תאכזב.
