מחאת אמנים

המחאות נגד המהפכה השיפוטית עוררו בי סלידה. לא, לא עקב הבשורה הפוליטית שנשאו עימן המחאות, אלא דווקא על שום היותן המוניות. אפילו המונח 'מיליון' כבר החל להשתרבב בתכני התקשורת שדיווחו על היקף המחאות. אבל ה"המון", כהגדרה אחת לכמויות המשתתפים במחאות, אותי לא הצליחה להרשים. לו התייצבה לפני המוחים אישיות אחת, אחת בלבד, המקרינה תבונה, איפוק, חכמת ההנמקה - כי אז הייתה מרשימה אותי, לפחות. כך יותר מאשר המוני מפגינים שחתרו לכבוש את היעד: לגבור על המחסומים כדי לרדת אל כביש איילון.

אנו מתעכבים בשורות אלה על מושגים כמו "המון" או אפילו "מיליון", כדי לבטא סלידה. כי בעינינו, עדיפה תבונת היחיד על פני שטחיות ההמון. אנו חוזרים ומביעים הפעם סלידה מן ההמון עקב דיווח על כאלף אמנים, סופרים או ציירים, שחתמו על מכתבי בקשה ששיגרו לשגרירי כמה מדינות באירופה בתחינה שיאסרו על-כניסת נתניהו לארצותיהם במחאה על קידום המהפכה השיפוטית. אבל, כידוע, הרי האמנות למגזריה ועל-פי משתתפיה, ועל-פי ביצועיה מתבצעת בידי יחידים, בספרות, במוזיקה, בציור ועוד. כך למשל, את תמונת "המונה ליזה" צייר ליאונארדו דה-וינצ'י. את הסימפוניה התשיעית ואת קודמותיה הלחין בטהובן. שתי דוגמאות לאמנות שבוצעו בידי יחידים, לא המון. האמנות מתמקדת בביטוי רגשותיו של היחיד. כמובן, יחיד שהוא נבון, יוצא דופן, מקורי בהבעת רגשות המתבטאים בציוריו, בתווי המוזיקה שחיבר, או באמצעות הביטוי הספרותי. שליחת אגרת האמנים הישראלים, מזכירה את קיומה של תופעה שהייתה קיימת בעבר - תופעת היהודי הפעיל בקהילתו, העסקן, המבקש לספר לפריץ הגוי על עוול כלשהו שגרמו לו אחיו בקהילה.

הפניה אל ה"פריץ" מזכירה שלפני כשבע שנים פנתה קבוצה של דיפלומטים ישראלים לשעבר, לממשלת ברזיל בבקשה לדחות את מינויו של דני דיין לשגריר בברזיל, וזאת עקב תמיכתו הבולטת במדיניות ההתנחלויות של ישראל. אמנם, מסיבה זו התנגדה ברזיל למינוי דיין, אבל הבעת ההתנגדות למינוי התחזקה גם על בעקבות פעילותם של הדיפלומטים לשעבר שהעבירו מסר ברוח זו לברזיל. לתופעה הזאת, של הריצה אל הפריץ, יש כינוי: "הלשנה". מי יודע, התפלל אותו יהודי בעיירה, אולי ההלשנה שעליה הוא מתכוון לספר לפריץ, הגוי, תעשה צדק עם המלשין היהודי ותמחוק את העוול שנגרם לו.

וכיצד יגיבו הדיפלומטים הזרים המשרתים בישראל כאשר יקראו את "איגרת האלף", אלף האמנים, שתגיע אליהם? ובכן, הם ידווחו בבירותיהם על עוד מחאה שפרצה בישראל בגלל הליכי החקיקה בכנסת. ספק אם הבקשה של האמנים חותמי האיגרת לאסור על-כניסת נתניהו לבריטניה או גרמניה, תרשים את משרדי החוץ בברלין או בלונדון. אלף או אפילו אלפיים אנשי רוח ואמנים, לא יזכו לתמיכות ומחמאות המוניות בישראל. האיגרת המבקשת לאסור על נתניהו את הביקור בברלין ובלונדון, תעורר את הבעת הבוז שמבטאת גם המסורת היהודית המגנה את המלשינים לפריץ: לא תהא להם תקווה.

בקרב אלף החותמים על הבקשה לאסור על-כניסת נתניהו לבריטניה או לגרמניה, אין ספק שמצויים מספר יחידים, אשר מודעים לכיעור המאפיין את המהלך. כמה מצער שלא סרבו ששמותיהם ייכללו ברשימה שתכליתה אחת: הלשנה. להלשין על מדינת ישראל, ארץ מולדתם.