התרגשות עצומה אחזה בעצמותיי הרכות לצד צמרמורות בגו התחתון כשפורסמה דבר שיחת הטלפון שיזם הנשיא הידיד, ג'ו ביידן, לראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. תחושה של רגע מרומם נפש עטפה אותי והשתלטה על חיי, חיוך קל נח לו בעדינות ובסיפוק בזווית הפה. הנה, על-אף ההתערבות הפראית והאלימה של ממשלו ובהם שגרירו בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל, בכל זאת המשותף רב על המפריד וברגעי אמת הרעות הישראלית אמריקנית עומדת במבחן.
נשיא ארה"ב וממשלו שפעלו בכל כוחם בגלוי ובסתר, במלא אונם ומרצם נגד בחירתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אותו ממשל שחיבק את הממשלה הקודמת, אשר פתחה סוכנות נסיעות של ראשיה אל הבית הלבן, והנה סוף-סוף שיחה מהנשיא. היה ברור כל כך שבשיחה זו יביע הנשיא את צערו של העם האמריקני, את כאבו, את זעמו על ניסיון הטבח ווידוא ההריגה שנערך באזרח האמריקני-ישראלי, היהודי הגיבור דויד שטרו אשר הוא ורעייתו נורו מטווח אפס ביושבם ברכבם בעשרות כדורי אקדח. היה ברור שכבוד הנשיא האמריקני, לפחות למראית עין ידרוש בשלומו של האזרח שטרן לפחות כמו הרגישות העצומה שהפגין כלפי אזרחית אחרת.
הנשיא האמריקני, הרגיש כל כך לפגיעה באזרחיו, הוכיח כי גם הרגישות סלקטיבית. ראו את ההתגייסות האמריקנית על כל אגפיה, על כל דובריה, על כל עיתוניה, נושאי לפיד המוסר האמריקני, בתביעה, דרישה לחקור ולהעמיד לדין את מי שנשקו הוביל למותה של עיתונאית אל ג'זירה, הפלשתינית שירין נסרי אבו עקלא אשר מצאה מותה בעת שעשתה עבודתה העיתונאית במחנה הפליטים ג'נין בעת פעילות צבאית מול מחבלים במחנה המחבלים.
כתבי החצר של הנשיא האמריקני, קבעו בתחקירים בעיתוניהם המשפיעים בעולם כי לוחמי צה"ל הם האחראים למותה, לא המתינו לתחקיר הצבאי של מדינת ישראל. הרצים יצאו דחופים, מבול של גינויים מתוזמנים, דרישות, תביעות, מינוף האירוע הטראגי לנושא הבינלאומי הבוער בעולם.
דובר הבית הלבן מיהר להתייצב בפנים חמורי סבר וקבע כי מות העיתונאית הוא פגיעה בחופש העיתונות, האו"ם והמועצה לזכויות האדם בתחומו קבעו שצה"ל אשם במות העיתונאית, ה-FBI - הבולשת האמריקנית פתחה בחקירה עצמאית ללא שיתוף פעולה מצד מדינת ישראל. אין ספק ארה"ב דואגת לאזרחיה.
האומנם? ובכן, להלן העובדות, כבוד הנשיא האמריקני, אשר בחר, שלושה חודשים לאחר בחירתו ברוב מובהק של ראש הממשלה בנימין נתניהו שלא להזמינו לביקור בבית הלבן, מילא פיו מים, כמו לא שמע על ניסיון הטבח באזרח האמריקני שלא היה בשדה קרב אלא נסע עם רעייתו לביתו.
הגיבור היהודי-ישראלי-אמריקני, לוחם המרינס לשעבר, דויד שטרן, אשר יחד עם רעייתו בדרכם לביתם ביישוב איתמר טווחו מטווח אפס כשעשרות כדורים נורים על רכבם על-ידי מחבל פלשתיני ביישוב הנפלא, שוחר השלום, שוויץ של יהודה ושומרון, חווארה. דויד שטרן הגיבור הגן בגופו על רעייתו, בעודו פצוע במצב קשה בראשו ירה במחבל ופגע בו, הניח חסם עורקים שהציל את חייו והובהל לבית החולים לייצוב מצבו הקשה.
שגריר ארה"ב בישראל, תום ניידס, השופך אש וגופרית ומתערב באופן בוטה ולא דיפלומטי כנגד ממשלת ישראל הנבחרת באופן הדמוקרטי וברוב מובהק, לא מיהר לגנות את ניסיון הטבח, לא התייצב בבית החולים בראש מורכן לצד מיטתו של האזרח האמריקני, היהודי הישראלי הגיבור דויד שטרן, לא תבע לבוא חשבון עם המחבל וסייעניו, לא השמיע קול ברור וחד, ששששש, הרגישות הסלקטיבית עובדת.
הנשיא האמריקני לא הביע צער על ניסיון הטבח באזרח מדינתו, לא תבע תגובה תקיפה, לא דרש בשלום אזרחו, בכל אופן זהו דויד שטרן, נחת לשעבר בצבאו ולא עיתונאית פלשתינית, ששששש, הרגישות הסלקטיבית עובדת. עיתונאי החצר באמריקה לא כתבו מאמרים על-אודות הניסיון לטבוח באזרחם שביקש לחזור לביתו בשלום, באו"ם לא הביעו התעניינות, ששששששש הרגישות הסלקטיבית עובדת.
נשיא ארה"ב, אחרי נתק שכפה על עצמו מראש ממשלת ישראל הנבחר, סוף-סוף מצא את מספר הטלפון והתקשר, לא לדרוש בשלום אזרחו שכמעט והוצא להורג, אירוע שהוזכר בשולי השיחה, כי אם הביע את "דאגתו" מהרפורמה המשפטית שממשלת ישראל הנבחרת ברוב מובהק החליטה להוביל. שששששש הרגישות הסלקטיבית עובדת.
