במשפט החוזר של רומן זדרורוב ישבו שלושה שופטים מבית המשפט המחוזי בנצרת, אב בית הדין שהוא סגן הנשיאה השופט אשר קולה, השופט דני צרפתי והשופטת תמר נסים שי. השניים הראשונים זיכו את זדורוב מכל אשמה ועל עיקרי חוות דעתם (על-פי תקציר פסק הדין) ברצוני לעמוד. לתשומת לב הקוראים, "המאשימה" להלן היא הפרקליטות.
עוצמת הזיכוי
עוצמת הזיכוי נמדדת בפועל באמצעות רמת הספק המוטל בראיות הפרקליטות. לכן על-פי הבנתי את דעת הרוב, הזיכוי הוא מהדהד ועצמתי.
טענת הפרקליטות בסיכומים: "על-פי כל אמת-מידה משפטית החלה על תיק פלילי, ובכלל זה על תיק זדורוב, הוכיחה המאשימה את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר. אשר על כן, עותרת המאשימה להרשעת הנאשם בדין".
החלטת השופט קולה: "אשמתו של הנאשם לא הוכחה, ובוודאי שלא ברמת ההוכחה בהליך פלילי... על-פי כל אמת מידה משפטית החלה על כל תיק פלילי ובכללה על תיק זדורוב אין מנוס מלקבוע שהמאשימה לא הוכיחה את אשמת הנאשם".
החלטת השופט צרפתי: "נוכחתי כי הספקות והבקיעים הממשיים שהוכיח הנאשם ביחס לאשמתו, הן בהקשר לחטיבת ההודאה והן בהקשר לראיות בכלל, יש בהם די והותר לביסוס ספק סביר מוצק. וממשי לעניין אשמתו. לסיכום חוות דעתי הכרעתי, אם כן, כי המאשימה כשלה בהוכחת אשמתו של הנאשם".
משקלה של הודאת הנאשם
טענת הפרקליטות בסיכומים: יש להפריד בין ההודאה ובין הראיות שבזירה, ולהעדיף את ההודאה.
החלטת השופט קולה: "המאשימה ביקשה להוכיח שיש היתכנות להודאת הנאשם, שהודאתו אינה סותרת את הממצאים בזירה. קבעתי, שלעניין זה כשלה המאשימה ולא הוכח מעל לכל ספק סביר (ולטעמי כמעט ההפך הוא הנכון) שממצאי הזירה בכללותה תואמים להודאתו של הנאשם... חטיבת הזירה על היבטיה בשונים סותרת לחלוטין את חטיבת ההודיה, אינה מתיישבת עמה ומחייבת לבכר אותה על חטיבת ההודיה... [רשימת סתירות]... כל אלה וכאמור, סותרים לתפיסתי לחלוטין את הודיית הנאשם, והסברי המאשימה לסתירות אלו לא היה בהם כדי לשכנעני אחרת. דומני ובמלוא הזהירות, כי לו העובדות כהווייתן היו נמצאות בפני המותבים הקודמים שדנו בתיק זה, אזי יכול שגם הכרעתם הייתה שונה".
החלטת השופט צרפתי: "אין התוודות שהינה כמוכח רק
דקלום של אמירות ותרחישים שהציג המדובב לנאשם. התוודות שפרטיה גם נמצאו סותרים את מכלול הראיות, ניתן להגדיר כהתוודות אותנטית, לראות בה התוודות ספונטנית שמשקלה
גבוה ביותר" (ההדגשות במקור)?
אישיותו של הנאשם
מסקנות שופטי הרוב לגבי אישיותו של הנאשם, על-פי העדויות שנפרסו בפניהם, ועל-פי חוויתם האישית בבית המשפט, היא הפוכה ב-180 מעלות ממסקנות הפרקליטות, עד די כך שכאילו מדובר בשני אנשים שונים, הפרקליטות תיארה "חיית אדם" חסרת מעצורים, והשופטים, על סמך התרשמותם ועל סמך העדויות הכירו אדם אחר לגמרי.
הראיות החדשות
ההסברים של הפרקליטות לראיות החדשות נדחו מכל וכל על-ידי שופטי הרוב. כאן כדאי לציין שהראיות החדשות היו ה-HOOK, הקרס אשר הוביל את הנאשם לבקש ואת בית המשפט העליון להיענות לקיומו של המשפט החוזר (על-פי סעיף 31 ב' לחוק בתי המשפט).
ממצאים שלא נמצאו בזירה, וממצאים שנמצאו אך סותרים את התאוריה של הפרקליטות
השופט צרפתי מקדיש חלק מתקציר החלטתו לתמיהות מרכזיות בנוגע לממצאים
שלא נמצאו בזירה, ולממצאים שנמצאו אך סותרים את התאוריה של הפרקליטות לגבי אשמתו של הנאשם:
- איך רצח הנאשם, על-פי הודאתו וככל שאמיתית, זאת מבלי להשאיר שום ממצא בתא בפרט ובזירה הרחבה בכלל?
- איך ייתכן שכלל הראיות בזירה ועל-פי נתוני נתיחת הגופה, אינן תואמות את סיפור ההודאה?
- איך עזב הנאשם את זירת הרצח, מטפטף ומוכתם בדם, ירד וניקה את עצמו וכליו בשירותי הבנים, כמפורט בהודאתו, אבל לא נמצא אף עד ראיה לרפואה שראה אותו. ואין ממצאים פורנזיים לאורך מסלול הירידה?
- איך בזירה כה כאוטית כבפרשתנו, הכוללת מאבק, שיסוף, חתכים והנחת הגופה על האסלה, לא נותרו טביעות אצבע או כל ממצא פורנזי אחר לחובת הנאשם בתא הרצח! כשגם בתיק ובבגדיו של הנאשם שנבדקו היטב לא נתגלה כל ממצא מפליל.
- איך לא נותרו עקבות נעלי הנאשם בתא ובחלל מתחם השירותים, בעוד שהנעליים התבוססו בדם והותירו עקבות על ג'ינס המנוחה כטענת המאשימה?
- איך בנעלי הנאשם שהיו ספוגות בדם על-פי סברת המאשימה, לא נמצא כל ממצא המלמד על נוכחות דם ובפרט משהוכח בפנינו כי לא ניתן לנקות ממצא כזה, גם בשטיפה יסודית?
- איך מנגד נמצאו בתא עקבות זרות דווקא, שאינן של הנאשם ואינן של המחלצים השונים.
- איך נוכחות אדם זר בתא, סמוך לשעת הרצח וטרם איתור הגופה, כפי המוכח מהעקבות הזרות' ועובדת זליגת דם טרי עליהם, אינה מלמדת, או מחשידה לפחות, כי לא הנאשם רצח את המנוחה.
ומהן המסקנות שלי
א. הזיכוי הוא מהדהד ועוצמתי.
ב. ההודאה לא שווה כלום היא הייתה דקלום של מילים שנאמרו לנאשם על-ידי המדובב (באחד המקומות כתב השופט צרפתי
דקלום חלול [ההדגשה במקור]).
ג. בין ההודאה, השחזור והזירה יש סתירות משמעותיות.
ד. התיאוריה של הפרקליטות לגבי האירוע חסרה ראיות למכביר שהיו אמורים להיות בידיה, לו הייתה התיאוריה נכונה, ומשראיות אלה אינן בידה, משמע שהתיאוריה שלה שגויה.
ה. לו היו בידי ההרכבים הקודמים כל הנתונים שהיו בפני הרכב זה, ייתכן שאף הם היו מחליטים אחרת.
ו. טוב תעשה הפרקליטות אם תבין שכשלה בתיק הזה שוב ושוב, טוב תעשה אם תסיק את המסקנות המתבקשות לגבי ניהול תיק זה ולגבי ניהול תיקים אחרים.
ז. טוב יעשו הפרקליטות והמשטרה, אם יבינו שערעור על פסק הדין רק ידחק את הקץ, רק יעלה הון למדינת ישראל ויצרוך משאבים הנדרשים לנושאים אחרים, רק ידחה עוד את חידוש החקירה על-מנת להגיע לחקר האמת.
