תהליך ארוך עברה החברה הישראלית מהיום בו שב עם הנצח למולדתו, לארץ המובטחת, לערש לידתו כאומה. חדור בלהט האמונה של "ויהי מה" ועד למציאות המטרידה והמדממת בשנים האחרונות, בהן נדמה כי גבר כוחם של העייפים מלהיות צודקים, המותשים מלחבק את הארץ הזו גם בימי סופה וסער, המאיימים להעניק לארץ האהובה שלנו גט כריתות, גט של עייפות ותשישות המוותרים על הצורך להיות צודקים בדרכם, באמונתם, בדרך האבות.
יותר ויותר נשמע קולם של המיעוט הקולני של מי שמאסו בארץ הטובה וירדו ממנה למדינות בהם לעולם יהיו גולים, לעולם יהיו פליטים מרצון, לעולם יהיו אורחים, לעיתים רצויים ולעיתים דחויים. אל מול תהליכי עומק תת-קרקעיים בחברה הישראלית, יש מי שבחרו להניף יותר ויותר את דגל הכניעה, דגל הייאוש, דגל חלישות הדעת ובלבול ערכים.
כשהתפרים בהם נאחזת החברה הישראלית זו בזו מאיימים להיפרם ולהיקרע, כשהמכנה המשותף מאיים להיסדק, כשכד הדמעות הלאומי עומד להתנפץ לרסיסים, כשבקרנות רחוב עומד קומץ שוחטים מתוסכל, אלים ומאכלת של איבה ושנאה בידו שוחט פרות קדושות ומבקש להמיט חורבן.
ניצב מולו במלא עוזו רובו של העם, אלה שעדיין לא מממשים את הדרכון הזר שלהם, אלה שעדיין לא משכו את השקעותיהם, אלה שעדיין לא ניתקו עצמם מחבל הטבור של הישראליות, אלה שעדיין לא קרעו את תעודת החוגר, אלה שעדיין לא שרפו את צווי הגיוס שלהם, אלה שעדיין אוהבים את המדינה לא על תנאי. אלה המאמינים עדיין כי יש מקום לכולם על האדמה הטובה הזו, אלה כמו מתנגדיהם מעבר לכביש, שניהם חרדים זה מזה, כמעט זרים זה לזה, אוחזים בקצות האצבעות ביחד המתרופף טרם שהתהום הפעורה תהיה לעובדה מוגמרת.
המציאות הישראלית העכשווית, הינה תוצר של שנות החרמות והבערת מדורות השנאה בתוככי מחנה ישראל. היא חלק משמעותי בתהליך יחסם של מיעוטים, אזרחים, למדינת ישראל, אשר מביטים בתימהון היאך הפכה מדינת הפלא העולמי, מדינת ישראל, ממדינת קיר ברזל למדינת קורי עכביש.
תהליכי העומק המתרחשים על פני קרקע המציאות מספרים את סיפור גסיסתה של ההרתעה על-רקע גסיסתה של הערבות היהודית ישראלית, של ה-יחד הישראלי, על-רקע הניסיון האווילי של קומץ פנאטים, רדיקלים קיצוניים המבקשים להמיט חורבן על החברה הישראלית. די להביט בתהליכי חוסר המשילות בואכה הפקרות המתרחשים במגזרים שונים בחברה הישראלית, תחת הכותרת: איש הישר בעיניו ייעשה.
התפרקות מהמשילות וגסיסת חוסר ההרתעה לא נוצרו בחצי השנה האחרונה. הם תהליכים המתרחשים בשנים האחרונות ברם, המסע ההזוי לביטול תוצאות הבחירות במדינת ישראל האיץ אותם.
כשבממשלת ישראל מקיימים משחקי מלחמה על האפשרות שייתכן שחלק מערביי ישראל יתקוממו בעת מבחן, וימרדו, זה אומר כי ההרתעה התאיידה. כשבחברה הערבית זורמים ברחובות נהרות דם תוצאת ארגוני פשע, שהרימו ראש ואינם מתרגשים מהתנהלות הממלכה, זה אומר כי ההרתעה נגוזה. כשחלק מבני העדה הדרוזית צר על תחנת משטרה, משתמש בירי חי נגד שוטרים, חוסם כבישים זורע הרס, משליט אימה ומנהלים עימו משא-ומתן להודנא, זה אומר שההרתעה מתה.
כאשר חלק מהבדואים בדרום מנהלים מדינה בתוך מדינה, משליטים טרור ללא מורא בדרום ונוהגים כבעלי הבית, זה אומר שההרתעה נקברה עמוק בחולות הנודדים בנגב. כאשר הטרור מרים ראש, מתעורר במלא עוזו, סייעניו צוהלים וחוגגים ברחובות הערים, מחלקים מיני מתיקה בשל רצח יהודים זה אומר שההרתעה רק משל הייתה.
כאשר מדינות ערביות ידידותיות מתרחקות ממדינת ישראל, המעצמה האזורית אשר עד לא מכבר חפצו בקרבה אליה וכעת מנשבות בה רוחות רעות של מלחמת אזרחים-אחים, זה אומר שההרתעה השיבה נשמתה בטרם עת. כאשר הידידה הגדולה, עד לא מכבר, ארה"ב, מחזקת ותומכת בתהליך הפירוק הלאומי, מבזה ראש ממשלה, מתערבת בעניינים פנימיים באופן קיצוני, זה אומר שההרתעה הושלכה למכונת הגריסה.
אפשר להמשיך עוד ועוד בתיאורי מציאות הנובעים מגסיסתה של ההרתעה כדוגמת אויבנו המחככים ידיים בהנאה בשל השי והדורון שקיבלו בדמות חבורת קנאים קיצונים המאיימת על כוח האחדות הלאומי - כאשר החיזבאללה פולש ומקים אוהלים בשטח ישראל והתגובה הרפה נחשפת, כאשר החמאס על מעוזיו הקדמיים, כזרוע ארוכה של אירן, מאיים ומייצר מאזני אימה חדשים, כאשר כל גוף טרור ואף הקיקיוני שבהם מאיים על חרות וחיי אזרחי ישראל וזוכה לתגובה רפה, ההרתעה נמוגה ואינה.
כאשר, להבדיל, אזרחים במדינת ישראל, מסיתים, חוצים קווים אדומים וזוכים ליחס סלחני ומלטף ממי שאמור לאכוף את החוק, כאשר מתיישבים יהודים מתפרעים ופוגעים בערבים חפים מפשע וברכושם, ובטוחים כי בשל השלטון הימני, כל נבלה מותרת. כאשר מוחים מהציבור החרדי חוסמים כבישים ותוקפים שוטרים, ו"זוכים" לאכיפה בררנית, זה אומר שההרתעה קפצה מעזריאלי ואין מציל.
גסיסתה של ההרתעה הישראלית מבית ומחוץ, היא תהליך מתמשך אשר הואץ בחצי השנה האחרונה ביתר שאת וביתר עוז, מסיבות מגוונות. החל מהכאוס הפוליטי ששרר במדינה בשנים האחרונות, דרך חיזוק הלאומנות הערבית, דרך כפירה בבחירת אזרחי ישראל, בריונות פוליטית חמורה, בוז לסמלי שילטון, רדיפה אלימה וברברית נגד נבחרי ציבור, פגיעה במכנה המשותף הלאומי, ועד ליחס הבררני באכיפה לאוכלוסיות שונות. מדינת ישראל הפכה בגנות חלקים ממנה, לכל הרע בעולם, לכל החושך המכסה על פני יקום, בפנים ובחוץ.
הצליח לקומץ המופקר וחסר האחריות במזימתם בביצוע שיטתי של דמוניזציה לצד הבאשת ריחה של ממשלה דמוקרטית נבחרת שנבחרה ברוב מובהק. גסיסת ההרתעה היא סממן ראשון ובולט במציאות בה חלילה, יכול להתממש, לנגד עיננו, חלומם של מבקשי רעתנו, לחדול ולהיעלם מעל פני האדמה. היו לא תהיה.
