לאסוף את דמעות התנין

הסטודנטיות והסטודנטים, בוגרי קורס שפת הגוף הלומדים באולמי מכירים את חוסר ההלימה וההתאמה בין שפת הגוף של שרת החינוך לשעבר, לימור ליבנת, אשר עוד טרם שחצתה את הקווים עמדה באחד החגים מול חברי מרכז הליכוד ונאמה את "נאום הג'ובים" המפורסם. בסוף הנאום כשלימור ליבנת אש ולהבה הרימה גביע יין ובירכה את חברי המרכז שצעקו לה קריאות בוז ארוכות בברכת: "ושיהיה לכם חג שמח". לא הייתה ברכה נוראה מזו ברכה שכולה זעם, חרון אף ועברה.

עצוב היה לחזות בנאומי: "החלמה ובריאות טובה" להם "זכה" ראש הממשלה בנימין נתניהו בעת שאושפז בשל בעיית בריאות ממבקשי רעתו המייחלים לסילוקו בבושת פנים מהחיים הציבורים לבוש סרבל כתום לאחרי סורג ובריח. הו הצביעות, הו העזות, הו הרמייה והכזב.

רודפיו, מבקשי נפשו, ממררי חייו עטו מסכת חמלה, לבשו בגדי חסד, נעלו נעלי דכדוך ופסעו מעדנות לאולפנים, לפאנלים, למלמל משהו על בריאות ראש הממשלה ועוד שטרם הושמה הנקודה הקטנה בסוף הברכה המאולצת, החלו שופכים עליו זפת רותחת, בוץ טובעני, אש וגופרית, זוהמה לחה, האשימו אותו בכל המילים המתחרזות עם דיקטטורה, שפכו מיררתם עליו מכל וכל כהתנהלותם בשנים האחרונות.

אלו היו מאותם רגעים שחשפו עד לאן התדרדרנו, עד לאן הגענו בהתבהמות של חלק מהחברה הישראלית. אלו היו מאותם רגעים בהם נזכרתי בשמחה לאיד העצומה והלא מוסתרת של חלק מהפוליטיקאים, חלק מאנשי התקשורת, אשר צהלו על ההשפלה אותה מעביר נשיא ארה"ב את ראש הממשלה, כאילו אין הוא משפיל את מדינת ישראל על אזרחיה.

ראיתי אותם בכלימתם, בבושתם, בחרפתם, כשספרו, כמונים יהלומים, את הימים בהם טרם הוזמן ראש הממשלה לביקור בבית הנשיא. פניהם זרחו, חיוכם התרחב ואש השמחה לאיד עלתה כלהבה עד לב השמיים. ראיתי אותם כשהנשיא התקשר לראש הממשלה, איך התאמצו להקטין, איך התגייסו למזער, ראיתי אותם כשהחלו לעסוק בנושא הרי הגורל היכן תתקיים הפגישה, איזה משקה יוגש בה, האם כלב הנשיא ילקק את נעלי הלקה של ראש הממשלה, מפעילים את עצמם בסיפורים המספרים לעצמם.

אמירה ישנה קובעת כי השקר התחתן עם הצביעות ולבן שנולד קראו פוליטיקה. עולם השקר הוא חלק בלתי נפרד מהפוליטיקה הישראלית בכל הדורות ברם נדמה כי בשנים האחרונות הצטרפה לאדון שקר גם גברת עזות מצח ומר צביעות, שלישיית הסיאוב הפוליטי העכשווי.

אדוני ראש הממשלה, זוכר מה עשו למי שהעז להפליט שבב חיוך לעברך? כן אז, כשהגעת כבן אנוש ללחוץ את ידו ולדרוש בשלומו של ח"כ בועז טופורובסקי שהגיע למשכן לאחר אשפוז ארוך? ובכן, אלה חלק מאותם אנשים המוכנים לחבל בהצלחת המדינה, המוכנים להוביל לפגיעות משמעותיות בחברה הישראלית, המסוגלים לפגוע ביחסי החוץ של המדינה, המאושרים ככל שראש הממשלה מבוזה ומושפל.

בתחילה היו אלה רינונים ורכילויות, לאחר מכן היו עלילות, לאחר מכן קטטת רחוב, בהמשך לוחמת גרילה, שמחה לאיד בלתי מוסתרת, כיום זהו קפא"פ, קרבות פנים אל פנים, קרבות רחובות של הסתה, שיסוי עד איומים במלחמת אחים ומרי. הוסרו המסכות, הותרו הרצועות, העיקר שמאחלים לראש הממשלה בסבר פנים עצוב: "מאחל לו בריאות אבל... אבל... אבל... הוא אשם, הוא ... בריאות טובה כבר אמרנו".