הימים הנוראים - והסכנה לדמוקרטיה

חודש אלול הוא חודש הסליחות, והוא גם המבוא לימים הנוראים. השנה מקבלים הימים הנוראים משמעות ייחודית מאד, לנוכח הסכנה האורבת לפתחה של הדמוקרטיה הישראלית. השנה, בסמוך לימים הנוראים, עלולות להתקבל בבית המשפט העליון של מדינת ישראל החלטות גורליות, אשר עלולות להפוך את המשטר בישראל על פניו.

במשך קרוב לחמישים שנים תפקדה מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, גם ללא חוקה וגם ללא עילת הסבירות, עד שבשנות התשעים של המאה הקודמת נחתו עליה שתי מכות קשות: מכת אוסלו שהובילה למלחמת אוסלו, ומכת (אהרן) ברק שהובילה למכת (אהוד) ברק/אולמרט ולתוהו ובוהו שבתוכו אנו מצויים היום.

הבחירות הדמוקרטיות שהתקיימו ב-1.11.22 הבהירו לנאורים בעיני עצמם (בלבד) שהם המיעוט בציבור הישראלי. עם כל חסרונותיה של הממשלה הנוכחית - והם רבים, והם שיפילו אותה - היא הממשלה הנבחרת והחוקית. כל ניסיון להפילה באמצעות הרחוב ולהעביר את השלטון במדינה לידיו של הדיקטטור (אהוד) ברק ומרעיו יהיה מסוכן ומנוגד לכללים הבסיסיים ביותר של הדמוקרטיה. כל ניסיון להפילה באמצעות המערכת המשפטית ולהעביר את השלטון במדינה לידיהם של 15 לא נבחרים בגלימות שחורות יהיה מסוכן ומנוגד לכללים הבסיסיים של הדמוקרטיה. במלים פשוטות, הוא יפסול את פתקי ההצבעה של כשני מיליון וחצי בוחרים, ויעביר את השלטון לקבוצה של 15 לא נבחרים ושל עושי דברה בתוככי הרשות המבצעת והרשות המחוקקת.

בעיני הציבור המאמין קיים שופט עליון אחד בלבד, שופט כל הארץ. בעיני הציבור שאינו מאמין קיימים 15 שופטים לא נבחרים בבית המשפט העליון, וזה מה שהם. הם אינם עליונים והם אינם נבחרים. מה שסביר בעיניהם יכול להיות בלתי סביר בעיני אזרח מן השורה, ולהפך. אין להם מונופול על הסבירות או על המידתיות, ואין לפתק שהטילו לקלפי ערך רב יותר מזה של כל פתק אחר. לא רק הרשות המבצעת והרשות המחוקקת כפופות לחוק, אלא גם הרשות השופטת. כן, גם היא כפופה לחוקים שנחקקו בכנסת.

בשיח התקשורתי (החד-צדדי) מצפים מראש הרשות המבצעת (ראש הממשלה) להודיע מראש שיקבל כל החלטה של בג"ץ. משום מה, בשיח התקשורתי (החד-צדדי) אין דרישה מראש הרשות השופטת (נשיאת בית המשפט העליון) להכריז שהיא כפופה לחוק והחלטות בג"ץ תהיינה רק במסגרת החוק.

סמוך לימים הנוראים עתיד בג"ץ לדון בסוגיית הוצאתו של ראש הממשלה לנבצרות שלא משיקולים רפואיים. במלים אחרות, בג"ץ עלול להחליט להדיח ראש ממשלה נבחר (בין אם בעצמו ובין אם באמצעות היועצת המשפטית לממשלה). אם כך יקרה, משמעות הדבר היא ביטול הדמוקרטיה בישראל וביטול הצבעתם ורצונם של כשני מיליון וחצי בוחרים על-ידי 15 לא נבחרים. עצם נכונותו של בג"ץ לשקול פסילת חוק מסוג זה היא בעייתית בלשון המעטה, ולמעשה היה על בג"ץ לפסול את עצמו מלדון בנושא שהחלטה בו עלולה להוות הפיכה משטרית. זו אינה דמוקרטיה.

לא מיותר לציין שהן בג"ץ והן היועמ"שית מצויים בניגוד עניינים חמור, מכיוון שהשינויים המשפטיים נוגעים גם אליהם. על כן מוזרה נכונותם לעסוק בניגוד עניינים של ראש הממשלה. טוב יעשו מוסדות אלה אם יכבדו את רצון הבוחרים ולא ישאפו לבטלו.

השופט אהרן ברק נהג לומר ש"אין לשופט לא חרב ולא ארנק, כל שיש לו הם עצמאותו - ואי תלותו". אי-תלותו קשורה באמון הציבור, אבל למרבה הצער בג"ץ פועל לילות כימים כדי לפגוע באמון חיוני זה. והנה, אותו ברק הביא לשיבוש גמור של מערכת הבלמים והאיזונים בין 3 רשויות השלטון, עד שהשליטים האמתיים הם בג"ץ והיועמ"שית, ולא העם באמצעות נבחריו. זו אינה דמוקרטיה.