הסכמי אברהם שנחתמו בין ישראל לבין איחוד האמירויות ובחריין בשנת 2020 מהווים נקודת מפנה היסטורית לא רק במישור המדיני-אסטרטגי אלא גם במישור הכלכלי-עסקי. מעבר להכרה הפורמלית בקיומה של מדינת ישראל, ההסכמים מהווים בשורה כלכלית מבחינת הפוטנציאל העצום שהם פותחים עבור שיתופי פעולה עסקיים והשקעות הדדיות בין חברות וגופים מובילים בישראל לבין אלה ממדינות המפרץ.
כלכלות מדינות המפרץ מאופיינות בצמיחה מהירה, עושר רב ורצון להתקדם לעבר עידן פוסט-נפט באמצעות טכנולוגיות ותעשיות מתקדמות. לישראל מצד שני יש יתרון יחסי עצום בכל הקשור ליזמות וחדשנות טכנולוגית. שילוב הכוחות בין הצדדים יכול אם כן להניב פירות כלכליים הדדיים משמעותיים עבור שתי הכלכלות.
מיד עם חתימת הסכמי אברהם, החלו להיווצר שיתופי פעולה מרשימים בין חברות מובילות מישראל וממדינות המפרץ. לדוגמה, חברות ההיי-טק הישראליות החלו לפתוח מרכזי פיתוח וחדשנות בדובאי ובבחריין. גופים ממשלתיים כמו קרן השקעות ממשלת איחוד האמירויות השקיעו מאות מיליוני דולרים בחברות ישראליות מובילות.
עם זאת, בשנתיים האחרונות אנו עדים להאטה משמעותית בקצב חיזוק שיתופי הפעולה הכלכליים בין הצדדים. הסיבה המרכזית לכך היא חוסר יכולתה של ממשלת ישראל לקדם באופן אקטיבי את האינטרסים המסחריים מול מדינות שחתומות על הסכמי אברהם.
הקיפאון הממשלתי נובע ממשבר פוליטי כרוני שמונע קבלת החלטות בנושאי מדיניות חוץ וכלכלה. בהיעדר גיבוי ממשלתי אקטיבי של האינטרסים העסקיים מול מדינות המפרץ, הפוטנציאל האדיר של הסכמי אברהם אינו ממומש עד תום לרווחת שתי הכלכלות.
על כן, בהינתן המצב הפוליטי הנוכחי בישראל, יש צורך לאפשר למגזר הפרטי ולחברות טכנולוגיה מובילות לקדם באופן עצמאי שיתופי פעולה כלכליים עם מדינות המפרץ, ללא תלות בתמיכת הממשלה. זאת באמצעות הסרת חסמים ביורוקרטיים, מתן תמריצי מס ויצירת מנגנוני מימון וביטוח סיכונים שיאפשרו לחברות פרטיות להשקיע ולשתף פעולה עם גופים באיחוד האמירויות ובחריין ללא חשש.
המודל של שיתופי פעולה במישור הפרטי מול ממשלות מדינות המפרץ מהווה פריצת דרך היסטורית שתאפשר לממש לפחות חלק מהפוטנציאל הכלכלי הטמון בהסכמי אברהם, גם אם המישור הממשלתי תקוע. עשרות מיליארדי דולרים בהשקעות הדדיות ועסקות מסחריות עשויים להינעל אם המגזר הפרטי לא ייקח את ההובלה. מנהיגות עסקית נחושה שתפעל לממש את ההזדמנויות למרות הקשיים, תוכל להביא תועלת כלכלית אדירה הן לישראל והן למדינות המפרץ.
אני פועל בשנה האחרונה באופן אינטנסיבי לקדם שיתופי פעולה כלכליים וטכנולוגיים בין חברות פרטיות בישראל לבין גורמים במדינות שחתמו על הסכמי אברהם - איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו, סודן, בורניי, קוסובו, ירדן ומצריים, זאת לאור הבנתו שבהיעדר יכולת ממשלתית לקדם באופן ממוקד את הפוטנציאל הגלום בהסכמים, יש לאפשר למגזר הפרטי לקחת את ההובלה ולייצר שיתופי פעולה עסקיים ישירות מול מדינות הסכמי אברהם.
במסגרת זו יזמתי מפגשים רבים בין בכירי התעשיה הישראלית לבין שרים ובכירים מאיחוד האמירויות ובחריין ושאר המדינות, במטרה ליצור קשרים אישיים ועסקיים. כמו-כן הפעלתי לחץ על משרדי הממשלה במפרץ לפשט את הביורוקרטיה עבור חברות המעוניינות להשקיע ולשתף פעולה במפרץ.
בנוסף יזמתי הקמה של קרן השקעות משותפת לישראל ואיחוד האמירויות, בהיקף של מיליארדי דולרים, שמטרתה לממן פרויקטים משותפים של חברות טכנולוגיה מהמדינות. קרן זו נותנת גיבוי כספי ותמריץ משמעותי ליצירת שותפויות עסקיות חדשות שתפעל בשיתופי פעולה עם קרנות העושר בכל מדינה במפרץ. אני מאמין ששיתופי פעולה פרטיים הם המפתח למימוש הפוטנציאל הכלכלי של הסכמי אברהם, בהיעדר תמיכה ממשלתית הולמת.
אני מקווה כי התשתית שיצרתי בשנה האחרונה תהניב עסקות ועסקות משותפות רבות בין חברות מובילות בישראל לבין המפרץ בשנים הקרובות. נותר רק לקוות שגם ממשלת ישראל תבין את הפוטנציאל האדיר הגלום בהסכמי אברהם והיכולות הכלכליות שטמונות בהסכמים אלה שהנם אבן דרך חשובה לחיזוק היחסים בין ישראל ומדינות ערב.
