גנץ בוושינגטון

התשובה של ממשלת ישראל ללחצים מבית ומחוצה לו חייבת להנתן כאן ועכשיו. בשטח, במקום בו ישראל לוחמת על עתידה ועל תקוותיה לשלום מכובד ובר קיימא במזרח התיכון. שלום זה יושג אך ורק על-ידי כניסת צה"ל לרפיח ולציר פילדלפי. זו הדרך היחידה בה תוכיח ממשלת ישראל הנבחרת כי היא עומדת על העקרון שהציבה לעצמה בראשית המלחמה: מיטוט החמאס והרס התשתיות שהקים וכמובן שחרור השבויים במקביל.

אל נשלה את עצמנו. ביקורו של גנץ בוושינגטון "בושל" מראש, לפרטי פרטיו, כפי שהאמריקנים יודעים לעשות. ידיד המצוי בפרטים הקטנים, ניסה למזער את המעשה של גנץ, אף דחה בכך נבואות על עתיד הקואליציה: "שייטוס", אמר, "על-פי סדר היום שלו, הוא לא אמור להיפגש עם הנשיא ביידן. הוא ייפגש "רק" עם קמלה, סגנית הנשיא". האם מדובר עתה בנסיון מגושם של עוזריו של גנץ למזער נזקים?

אז זהו שלא... שכן תוך ימים נחזה כולנו כיצד חוזר שוב התסריט הידוע. הוא יישב אצל קמלה (או אצל פקיד אחר) ולפתע "במקרה" יכנס הנשיא... (ויסלחו לי קוראי. המאמר נכתב ביום 4.3.24, אולי במועד בו תקראו ידיעה זו, התרגיל האמור כבר יצא אל הפועל...). "פטנט", מוכר וידוע, אף נדוש כאלף מקרים אחרים.

ולגופו של עניין - התשובה של ממשלת ישראל ללחצים מבית ומחוצה לו היא החשובה והיא זו החייבת להינתן כאן ועכשיו. בשטח, במקום בו ישראל לוחמת על עתידה ועל תקוותיה לשלום מכובד ובר קיימא במזרח התיכון. שלום זה יושג אך ורק על-ידי כניסת צה"ל לרפיח ולציר פילדלפי. זו הדרך היחידה בה תוכיח ממשלת ישראל הנבחרת כי היא עומדת על העקרון שהציבה לעצמה בראשית המלחמה: מיטוט החמאס והרס התשתיות שהקים, וכמובן שחרור השבויים במקביל.

הבחירות למועצות המקומית - מי ניצב בפני רמזור אדום ולמי קורץ העתיד בירוק?

ביום שלישי 27.2.24, התקיימו בחירות לרשויות המקומיות. התוצאה הבולטת ביותר מהבהבת כרמזור אדום לשלושה ראשי רשימות: לפיד (יש עתיד), ובני גנץ וכן לראשי תנועת ה"מחאה". לפיד נכשל, שלא לומר התרסק, בתל אביב (חשוב לו מאד) ובערד (חשוב פחות) ובה בעת לא זכה ליתרון אלקטורלי ("מוטות שליטה"), באף מועצה מקומית גדולה, זולת הרצליה.

בני גנץ נכשל אף הוא. בניגוד להישגיו בסקרים, המנבאים את מצבו לעת בחירות לכנסת, עכשיו רשימתו זכתה בהשגים זעומים במספר מועצות מקומיות (חולון) בלבד, אולם לא בראשות ערים. האם מצביע הדבר על סיכוייו או על כשלונו הצפוי בבחירות הבאות לכנסת? ימים (וסקרים) יגידו.

גדעון סער ותקווה חדשה: הישגים משמעותיים

גדעון סער רשם לעצמו הישגים לא מבוטלים. מפלגתו, מפלגת ימין (תקווה חדשה) השיגה כזכור 4 מנדטים בלבד, אולם בחלק מהסקרים שנערכו טרם הבחירות האחרונות לכנסת לא עברה את אחוז החסימה. הפעם חל שינוי. תקווה חדשה קצרה הצלחות ברמת גן, אילת, מטולה, במועצה איזורית גליל תחתון ובחוף כרמל-עתלית. גם נבחרו נציגים מטעמה למועצות מקומיות בישובים רבים.

תנועת ה"מחאה" "חוזה חדש": כשלון

כשלון לא צפוי (לפחות בעיני הח"מ) הכה בראשי תנועת ה"מחאה", הלוא היא "חוזה חדש". הזמבורות כשלו... התנועה, שאמורה הייתה לשאת בגאווה גדולה את הנס של מפגיני קפלן והמסרים האנרכיסטיים שלהם, כשלה כשלון צורב וברוב הישובים לא הגיעה להישגים משמעותיים.

אפשר לסכם את פרשת הבחירות הללו בשלב זה, על קצה המזלג ובמשפטים ספורים: הציבור, בניגוד לרוח הנושבת בקביעות מהמדיה המודפסת והאלקטרונית (להבדיל מהמדיה החברתית), נוטה ימינה. ניתן לזהות עובדה זו כתולדה של שואת 7.10, ושל השינוי העמוק בהרכב שדרת הלוחמים והפיקוד ובפסיפס החברתי החדש שנוצרו בשורות הלוחמות.

סיפורה של ישראל והאתוס הציוני המתחדש, כמו גם כור ההיתוך שנוצר עתה שוב, הרכבו החברתי, המתגבש בשדות הקרב של עזה, מורכב הפעם מנוכחות חזקה של כיפות סרוגות, יוצאי אולפנות וישיבות הסדר, לאכזבתם הגדולה של מפגיני קפלן המתמעטים.

מתברר כי המלחמה חיזקה ביתר שאת מגמות אלו, לא רק גם בקרב הציבור הלא-מגויס, אלא גם ובעיקר בקרב החיילים, צעירים כמבוגרים בשירות המילואים. מכאן הם יוקרנו אף ישפיעו, בעתיד, על החברה הישראלית כולה.