גולדפוס

ואחרי שאמרנו כי זה האיש לוחם עז נפש, מאריות האומה, גיבור עשויי ללא חת, סוס דוהר, ואחרי שאמרנו שזכויותיו ככוכבי השמיים אשר לא יספרו מרוב, שעוז רוחו רחב מיני ים, שמנהיגותו היא מופת של אחריות, ואחרי שאמרנו כי קורץ מחומר של גיבורים, מפקד של "הנני" ושל "אחריי".

ועתה אחרי ששרטטנו את דמותו של הקצין החסון, התמיר, בעל חיתוך הדיבור התקיף, הברור, הלובש מדים, מאחוריו תפאורת קרב, טנקים, המביט אל אישוני הציבור והפוליטיקאים, נושא לעיני האומה את נאום התוכחה התקיף, המורכב והמאתגר.

ועתה, תיאמר השורה התחתונה, עם כל הכבוד וההערכה, חובה היה לקיים עימו בירור, לרשום הערה פיקודית ולחדד את הגבולות בין לובשי המדים לפוליטיקאים.

לשמו של תא"ל דן גולדפוס נחשפתי באחת התגובות הראשונות למאמר שפרסמתי: "זקוקים למפקדים של "הנני", מישהו כתב מילה אחת בתגובה, "גולדפוס", מיהרתי ללמוד מיהו ושמחתי להכירו דרך מעשיו וההערכה העצומה לעוצמתו ולאישיותו המיוחדת .

עם ישראל וצה"ל, לאחר חידלון וכישלון טבח שבת שמחת תורה, זקוק למפקדים ומנהיגים דוגמת גולדפוס, דוגמת ברק חירם, דוגמת דודי בר כליפא, הצבא והעם זקוקים לסוסים דוהרים, לשוורים מסתערים, למנהיגים ולמובילים את אריות המלחמה להצלת המולדת.

לכן, עם כל הכבוד הגדול וההערכה לגולדפוס, אין לו שום סמכות להתערב בעניינים פוליטיים ובוודאי לא להתערב בעניינים פוליטיים כל זמן שהוא לובש מדים. זהו קו אדום שאסור לאפשר את חצייתו.

במדינה דמוקרטית כמדינת ישראל לובשי מדים אינם מתבטאים ומביעים עמדה בסוגיות פוליטיות, תהא דרגתם אשר תהא, יהיו זכויותיהם אשר יהיו, ולכן ההתגייסות של הפוליטיקאים מכל הקשת הפוליטית המתייצבים לצדו של גולדפוס, היא מטרידה ומדאיגה.

יש המציינים את נקודת הזמן, טבח שבת שמחת תורה, כנקודת קלקול וקשיים משמעתיים בהנהגה הפיקודית בצבא, כחלק מרצף של החדרת הפוליטיקה לצבא, החל מצילומי מאות חיילים באמירה, "אם אין לכם מה להגיד, תסתמו ת'פה", המשיך ביציאת חטיבה כשעל חלק מהכלים שלטים של "גם אנחנו יוצאים ללא הכרעה", המשכם של הקלקולים בהרס חממת הטרור המתחזה לאוניברסיטה ללא אישור, כמו הוראת קצין בכיר להרוס את סמל שילטון הפרלמנט בעזה ללא אישור וכעת המגה אירוע השערורייתי בו קצין בכיר על מדים עומד לפני טנק נואם נאום פוליטי ללא סמכות וללא אישור.

קלקולים אלה תמיד התרחשו בצבא בעצימות נמוכה, עד להתבטאויות הנוראה של מזהה התהליכים, סגן הרמטכ"ל דאז, יאיר גולן. כבר אז לא זכתה התייחסות זו לתגובה תקיפה של הצבא.

הרפיון במשמעת בצבא, אינו רק תוצאה של שתיקת הפיקוד העליון אל מול מופעי הסרבנות ועידודה בשנת המחאה, אלא חלק מחטא היוהרה של עונדי הדרגות הבטוחים כי מותר להם לדבר אל הפוליטיקאים מול פני האומה, מותר להם לעסוק בנושאים בליבת המחלוקת הישראלית גם בלובשם מדים.

דבריו הנכוחים והחשובים של גולדפוס אינם מעניקים הכשר לאמירתם על-ידי לובשי מדים. למרות זאת על הרמטכ"ל להסתפק בהערה פיקודית ויותר מכך לחדד את מתיחת הקו האדום והברור, צבא ללא משמעת או עם משמעת על תנאי הוא ערובה להתפוררות.