עידן אלתרמן היה ידידי

שיחקנו יחד בסדרת המערכונים "לא לפני הילדים". העברנו שעות וימי צילומים ארוכים ביחד.
בשעות הריקות של ההפסקות בין צילומי מערכון אחד לשני יצאנו לפעמים להסתובב יחד בתל אביב. הלכנו לשמוע מוזיקה יחד באוזן השלישית. דיברנו המון על מוזיקה ששנינו אוהבים ופעם הוא הביא לי במחווה מרגשת במתנה כמה דיסקים מעולים מהאוסף הפרטי שלו.
לאורך השנים היינו בקשר מדי פעם. תמיד בחיבה והערכה הדדית.

ואז אתמול פתאום הוא כתב עלי דברים נוראיים. על האופי המחורבן שלי כבר אז. הופתעתי. אם הוא דובר אמת ובאמת הייתי כל-כך נורא כמו שהוא כותב הרי שכל היחס הידידותי והאהוב שקיבלתי ממנו היה צביעות לשמה. ואני יודע שהוא לא צבוע. אבל פתאום הוא כל-כך מתעב אותי ומזלזל בי ומתאר אותי כמתנשא אגרסיבי חסר רגישות וחסד. והוא יודע שאני לא כזה הרי. הוא מכיר אותי. אז כתבתי לו ששנינו יודעים שהוא משקר. וזהו. בתגובה הוא מחק את מה שכתב...

אין צורך להמציא עלילות ואין צורך לטנף עלי כי זה בסדר להפסיק לחבב אותי בגלל שינוי דעותי הפוליטיות. מיטב חברי נטשו אותי בשנה שעברה. זה כאב אבל זה היה מזכך. אבל אין צורך, עידן, לנסות ולהשחיר את שמי בשקרים ולעשות לי רצח אופי; זה כל כך לא אתה שאני מופתע.

אני מבין שלא סתם מחקת את מה שכתבת כי כנראה הבנת שיש במה שכתבת גם הוצאת דיבה, אבל אל דאגה. הכל טוב. את הדין על השקרים ולשון הרע אתה צריך לתת בפני המוסר שלך עצמך. מבחינתי, גם אם לא ביקשת, נסלח לך. שבוע טוב.