מסמך אנושי חשוב

ספר חדש - לחיים ולא למוות - משמר הגבול בשבעה באוקטובר מביא את סיפורו של החייל "משמר הגבול" המשויך למשטרת ישראל בקרבות 7 באוקטובר 2023 בפרוץ מלחמת חרבות ברזל.

ספר זה מצטרף לשורה של ספרים, מעל 170 על-פי ספירת הספרייה הלאומית שעוסקים במלחמה הנוכחית. טוב עשו מחברי הספר שהתמקדו ביום אחד בלחימה, יום פריצתה. העדר פרספקטיבה לא מאפשר להוציא ספר היסטורי בעל ערך ומאידך במבול הספרים שיוצאים בחודשים האחרונים יש גם יתרון תיעודי היסטורי בגביית עדויות מהאנשים שהיו בלחימה עצמה או מהאזרחים שחוו אותה.

המלחמה הזו שונה ממלחמות העבר ועצם גביית העדויות יש לה ערך היסטורי. המתעדים הרשמיים יגיעו מן הסתם לחלק מהלוחמים אבל לאחר שיעברו עוד קרבות רבים ומי יודע מה יישאר בזיכרונם בצורה מדויקת. יהיו גם לוחמים שלצערנו ממשיכים להילחם ללא הפסקה שחלקם לא יהיו זמינים לתיעודים מסוג זה.

הספר כאמור מתמקד בלחימת משמר הגבול ביום הראשון ובעיקר בולטת מקריאת הספר תופעת הכאוס העובר על הלוחמים. לעיתים קשה להבין מהספר עצמו, מי נלחם ואיפה היות שהאירועים מתערבבים בזירות שונות. בהקשר זה הייתי ממליץ להוסיף מפות בתחילת הסיפורים כי הדפדוף לתחילת הספר בו יש מפה כללית קצת מייגע.

תופעה נוספת בולטת היא העדר צבא ביום הראשון במרבית המקומות כשאת מרבית הפעילות עשו שוטרים מהמניין שמקום עבודתם הקבוע הוא באזור ובשלב מאוחר יותר הלוחמים של משמר הגבול בין שהיו מוצבים במקום ובין שהוקפצו אליו.

תרומה רבה ללחימה יש בהכרזה של מפקד מחוז הדרום במשטרה כבר בבוקר על "פרש פלשת" שאיפס את כל כחות המשטרה ומג"ב על המלחמה שפרצה.

אין בכוונתי להיכנס לפרקים השונים אבל אני חייב לציין את הפרק שלפני האחרון בו מספרת אסנת דדון קצינת הרווחה של מג"ב במילותיה היא את שעברה ביום הזה. זהו מסמך אנושי מרגש וחשוב וטוב שהוכנס לספר ככתבו וללא תיווך.

נקודה אחרונה, אם זהו ספר היסטורי של קצינים במג"ב התודות למפקד מג"ב נראות מעט לא במקומן, הן מתאימות יותר לספר יחידה.