לפני שלוש שנים התקיימה חגיגה גדולה ביישוב כוכב-יאיר. מלאו 40 שנה להקמתו, מלאו גם 30 שנה ליישוב הסמוך שחובר אליו, צור-יגאל. רבים מוותיקי היישוב ומראשוני מקימיו נכחו באירוע, אך את ההתרגשות הגדולה ביותר גרם אורח הכבוד - השר והח"כ לשעבר מיכאל מיקי איתן. כמעט חמש שנים לא נראה בציבור עקב מחלת הפרקינסון שהחלישה אותו מאוד, קולו הרם כמעט נדם. מיקי, אורח הכבוד בטקס, קיבל את "אות יקיר היישוב", כי היה הרוח החיה מאחורי הקמתו, כחלק מהחזון שלו, "תוכנית הכוכבים", שרשרת ישובים לאורך קו התפר.
סיפר באותו מעמד יובל ארד, ראש המועצה דאז: כשהחלו לצקת את היסודות ל-30 הבתים הראשונים, התברר כי ישנה חריגה מהמיקום בשרטוטים. כונסה ישיבה גדולה בוועדה לתכנון ולבנייה ובה מיקי הסביר כיצד קרה הדבר: "כשהמנוף מרים את המקדח ומכוון אותו כדי לצקת את היסודות, עומד הפקח רסלאן ושורק במשרוקית כשהמקדח נמצא מעל הנקודה המדויקת. בין שרסלאן שרק ובין שהמקדח ירד, כדור-הארץ הסתובב קצת, וזו הסיבה לסטיה"...
וקצת ביתר רצינות הוא הסביר: "כמחוקק אני יודע את החשיבות של שמירה על החוק וכיבודו, אבל אם נדבוק בכל קוצו של יוד בנושא התכנון והבנייה, לא נצליח להקים את היישוב". סיכם ארד: "החריגה אושרה, היישוב קם ו... כדור-הארץ עדין מסתובב"... תוכנית הכוכבים לא נשארה על הנייר. בעקבות כוכב-יאיר הוקמו לאורך קו התפר - הקו הירוק הוא קו הגבול שנמחק ב-1967 - הישובים המוכרים: אלעד, בת חפר, חריש, קציר, לפיד, מתן, שוהם, צור יגאל, צורן, קציר. שניים מהם כבר ערים, היתר ישובים קהילתיים. מי יודע, מי מכיר, כי התיישבות מפוארת זאת היא הגשמת חזונו של מיקי איתן? ישובים משגשגים, שעשרות אלפי ישראלים חיים בהם. חשיבותם בל תשוער, במיוחד באלה הימים, כאשר הטרור הפלשתיני שוב מרים ראשו, נעור לפעילות רצחנית הן ביו"ש והן בישראל.
אין להכחיש כי בקרב תושביהם גובר החשש מפני מחבלים, במיוחד לאחר 7 באוקטובר וגורל היישובים בעוטף עזה ובגבול הצפון. עצם קיומם מחייב את צה"ל להגביר עוד יותר את נוכחותו לאורך קו התפר. כוחות הביטחון שלנו פועלים בעוצמה אצל השכנים בטולכרם, בקלקיליה, מסכלים עשרות ניסיונות טרור. כל זאת לזכות תושבי ה"כוכבים", כמו גם חצי מיליון הישראלים המתגוררים בהתנחלויות ביהודה ושומרון, כולל מזרח ירושלים והערים אריאל ומעלה אדומים. הם-הם הביטחון שמדינה פלשתינית, שנועדה לשמש קרש קפיצה להשמדת ישראל - לעולם לא תקום.
מיקי איתן היה לא רק איש חזון, דברן גדול מצד אחד ואיש עשייה מצד שני, אלא גם איש של מלחמות פוליטיות, שאותן ניהל קודם כל מעל בימת הכנסת, בה כיהן 30 שנה כאחד מדובריה הבולטים של תנועת הליכוד. הסיסמה שלו בכל התמודדות פנימית בליכוד היתה: "את הח"כ הזה אי-אפשר להפסיק"... היה גם איש של סתירות. מצד אחד עמד בראש "שדולת חזית ארץ ישראל", ומצד שני, מאוחר יותר, הוא שותף למסמך המכונה "ביילין-איתן", העוסק ב"הסכמה לאומית לקראת הסדר הקבע עם הפלשתינים", מפברואר 1997.
בליכוד ראו בו בוגד, אבל ביסודו של דבר דיברה התוכנית על מעין אוטונומיה. וכדבריו: "במזרח יכלול גבול הביטחון של ישראל את בקעת הירדן, במערב יסופחו לישראל הישובים היהודיים וביתר השטח תוקם יישות פלשתינית מפורזת". כעבור שלוש שנים הרחיק לכת, השתתף בכנס של "יוזמת ז'נווה" ואמר כי "אי אפשר לרמות כל הזמן ולדבר על ארץ ישראל השלמה. זה חלום שלא יכול להתגשם. הרוב המכריע מוכן לוויתורים משמעותיים למען השלום". הלוחם הגדול למען ארץ-ישראל, מי שלא היסס לתקוף עוד ב-1990 את ראש הממשלה יצחק שמיר על שאינו פועל, לדבריו, בנחישות למען שלימות הארץ וביטחונה - הפך ליונה של הליכוד ומצא דרכו החוצה.
בשנות מחלתו אף תקף באוזני את ראש הממשלה נתניהו: "המרחק בין הדעות שלו לאלה שלי - שואף לאפס, ביבי מדבר על שתי מדינות ולא מתכוון לזה, אני אומר את זה ומתכוון לזה".
מיקי איתן היה איש רעים להתרועע, תקיף ועומד על דעתו מצד אחד, שנון, חדשן בהרבה תחומים, ובדחן מצד שני. הוא שילם מחיר פוליטי על עמדותיו העצמאיות, זכה לכהן רק תקופה קצרה כשר בממשלה, אבל ייזכר כאחד מגדולי הפרלמנטרים שלנו, ומעל לכל בזכות המעשים הגדולים שחולל, בלי לעשות חשבון לאף אחד.
