עד כאן

טור זה השתדל ככל יכולתו לא לעסוק בשרה נתניהו אף שחשתי יותר ויותר כי היא מטורללת. שכן היא אינה חייבת דין וחשבון לציבור. בנימין נתניהו נבחר הציבור ואם שרה מתערבת באורח מעורר סחי בענייני הממלכה - בין שזה פלילי ובין אם לאו - הוא נושא באחריות.

עתה נסעה בעקבות בנה יאיר, שערק מהארץ בעת מלחמה לטובת החיים הטובים בפלורידה, והיא מתגוררת שם על חשבוננו. לעתים אני מתבדח ביני לביני שהיא עוד תדרוש מהמדינה "דמי גלות" על שחשה צורך כואב להתרחק ממנה.

אך התחקיר של ספי עובדיה ב"עובדה" שבעריכת ד"ר אילנה דיין אינו עוד צומת בתעלוליה. להפך, הוא צומת מזן חדש. הלילה הודיעה שרה כי תגיש תביעת דיבה נגד המעורבים בפרסום. ניחא, שתגיש. זכותה. לצערי צפיתי רק באיחור בידיעה של דפנה ליאל על תביעת ענק של משפחת חני בלוויס נגד נתניהו'ז על התעללות בה, ופרטיה מעוררים רטט אך ממתינים להכרעת בית המשפט. כדאי לצפייה.

נחזור לענייננו: נניח לדקה, שהטלפון של חני בלוויס נלקח שלא כדין; והועבר לספי שלא כדין; ופורסם שלא כדין - לכל היותר ניתן לומר כי הבאת התוכן המזעזע על התנהלותה של שרה הוא מה שנקרא בפי משפטנים "פרי העץ המורעל". העובדות תקפות וקיימות אלא אם ניתן לקעקע אותן. דרך הבאתן לידיעת הציבור זניחה. העיקר הוא המהות.

היא הסיתה נגד משפחה שכולה בקיסריה רק משום שנהגה ב"הכנסת אורחים" כלפי המפגינים להגנת הדמוקרטיה? היא התנהלה באטימות כאשר קראה לחני לבוא ולקחתה מביתה בקיסריה והותירה אותה להמתין, ולבסוף אמרה לה שלא צריך ושתיסע הביתה?
כן או לא? זו השאלה העיקרית, ולא כיצד הגיע המידע מהנייד של חני למסך של דיין.

התלונות הפליליות שהוגשו למשטרה נגד שרה נתניהו חשובות אם כי עלולות גם לשרת את איתמר בן-גביר יואב מנתניהו סירוב לסיים את המלחמה בעזה. מה שעומד בלב הדברים הוא להבטיח ששרה לא תוכל עוד לנקוף אצבע בעניינים אלה, ואם תעשה כן - תועמד מיד לדין פלילי.