מה באמנות היום

לראשונה, מוזאון הרצליה לאומנות עכשווית מקדיש את כל שטחו לחמש תערוכות שונות המספקות מבטים היסטוריים ועכשוויים על יצירה בתחום הטקסטיל והאריגה בארץ. טקסטיל - בדים, אריגה, עיצוב בחוט, שטיחי קיר, ציור של עבודות הקשורות לסוגי אריגה, המבחר מדהים והביצוע מעורר השראה. חובה לבקר!

משכו את עיני וליבי הציורים של פטמה אבו רומי המבטאים מבט אתני על השטיחים שהם חלק מהתרבות שלה (אוצרת: פרופ’ יעל גילעת), שטיחי הקיר של סדנת ממבוש, עין הוד 1966-1985, ביניהם שטיחים על-פי ציירים ידועים כמו בזם, ברגנר, והשטיחים הצבעוניים הנפלאים של אביבה מרגלית (אוצרת: צאלה קוטלר הדרי).

כמו-כן הדפסי בדים של ציונה שימשי שהובאו מתלייה במלון הילטון (אוצרת: יובל עציוני). נושאים נוספים: סטרוקטורה, אריגה בישראל, מפונקציונליזם לאומנות סיבים (אוצרת: ד"ר נגה גור ענבר) וחוט מחומר (אוצרת: גלית גאון).

ערן וולקובסקי אולי ידוע לרבים יותר מהאיורים והקריקטורות שלו בעיתון הארץ. בתערוכת היחיד שלו "במרחק נגיעה" בגלריה רו ארט, הוא נותן חופש לדמיון ולצבע להשתלט על הקנבס. הציור שלו נע בין פיגורטיבי, קוביסטי, פוביסטי-חייתי (פוביזם - סגנון אמנותי בצרפת בראשות מטיס).

ערן נולד (1947) בקיבוץ בארות יצחק וגר שם. אי-אפשר שלא להתאהב בציורי הסוסים שלו הנראים צועדים מאחור כחוזרים ממרוץ. הדימויים מרפררים לציורים האלמותיים של דגה ('מרוץ סוסים בלונגשמפ'), בהם ניכר הרעיון האימפרסיוניסטי המרכזי של תפיסת הרגע החולף, לציורים של פרנץ מארק, (סוסים כחולים) ועוד.

מה ההבדל בין איורים לעיתון והציורים שלך כאן?

בעיתון אני מקבל נושא אקטואלי, לעיתים דף כתוב, ואני מתייחס לזה בצורה שהקורא יוכל להבין. כאן בסטודיו שלי, אני חופשי, מגיב למראות שנחשפו לעיני ברחוב או בחדרי בקיבוץ. בלי חשבון, בלי פרספקטיבה, בחורה יכולה להיות למעלה באוויר, מעליה מכונית ולצידה סוס עם רוכב.

אהבתי מה שאני אישית לא יכול להשיג. אווירונים, מכוניות ישנות, סוסים. אהבתי את המערבונים, כשהיינו צעירים ותמימים. אז לא שאלנו שאלות אם זה מוסרי או לא להרוג אינדיאנים. ג'ון ויין היה בין הכוכבים הנערצים עלינו. הסוסים הם חלק מעולם המערבון, אלה חיות יפות ואצילות".

בציור אחד הוא מצייר את בנו ובאמצע מכונית פורד ישנה. בצד השני דמות אדם. "זה התחיל בכתמי צבע שהנחתי על הבד ואח"כ דליתי מהם דמות אדם". ערן מדבר בהתלהבות ובשטף על עבודתו, על השקפות עולם ועל אומנות בכלל, אך לשאלה מדוע אינו כותב הוא מצטנע ואומר שההקלדה אינה בשבילו (למרות שכיום ניתן להקליד את הדיבור ישירות. מ.מ.ג)

מעולם זה לא קרה לי. עוד לפני קבלת הדוקטורט בתקשורת, תרבות ואומנות ראיינתי את ביאטריס מלכת הולנד והתלוויתי אליה בדרכה למיפגש בלונדון עם אליזבט מלכת אנגליה ז"ל, ראיינתי את השחקן מרצלו מסטרויאני, את הסופר אומברטו אקו ("שם הוורד") ואומנים ישראלים רבים - אך מעולם לא נשאלתי לאיזו מפלגה אני שייכת?

אבישי פולישוק (זו לא שגיאה, במפגש הוא נשמע כמו אותו פלישוק - שר התח"ת - תחבורה, חוץ ותרבות - בסטירה של שמואל הספרי) מציג בגלריה מאיה בת"א את נושא הצבר.

הנ"ל חשב שהוא מראיין אותי ושאל גם אם עשיתי "שיעורי בית עליו". כן, קראתי את שלושת העמודים שכתבת על עצמך יחד עם האוצרת וזו גם הפעם השנייה שלי בתערוכתך. הוא סיפר שכבר התראיין לעיתונות ולטלוויזיה (ערוץ 14, לדבריו).

לדבריו, שאלו אותו על הקשר עם 'הצבר' שמופיע גם אצל הצייר כרים אבו שאקרא, הקשר עם קישקשתא (המופיע כדמות צבר), ואולי הכעיס אותו לשמוע שהוא לא היחיד ש"המציא" את ציור הצבר?

הצבר (סברס) הפך כבר לסמל לאומי ישראלי ואפשר למנות עוד הרבה אומנים שעסקו בצבר, כמו סיגלית לנדאו, רות שלוס, דני קרוון, דוד ריב, נפתלי בזם, אילן ברוך, ד"ר גדעון עפרת במסה מעמיקה על הצבר וניכוסו על-ידי ישראלים ופלשתינים כאחד, ועוד. 'סברה' היא גם דמות בדיונית של גיבורת-על ישראלית המופיעה בחוברות הקומיקס מארוול.

אבל, בלי כל סיבה נראית לעין, 'פולישוק' הקטן הפנה את גבו והלך למטבחון בצד. מסתבר שגם כך קיבל פה חשיפה מעבר למגיע.