שלמה קרעי בקש סליחה מחברי התנועה הקיבוצית

שלמה קרעי, שר התקשורת בממשלת ישראל, בקש סליחה מחברי קיבוץ "יד מרדכי" ו"נגבה", שבגופם עצרו את הצבא המצרי ב-1948. בקש סליחה מחברי קיבוץ "דגניה", שבגופם עצרו באותה מלחמה את הצבא הסורי. לדבריך, "הם גדלו עם כפית של זהב". ועם אותה כפית זהב מנעו פלישה עוינת למדינת ישראל בימיה הראשונים.

שלמה קרעי בקש סליחה משכני בדיור המוגן בבת ים, חברי קיבוץ נחל עוז הקשישים, שבזיעתם הפכו במשך עשרות שנות עמל קשה ומפרך את אדמת הלס המדברית בארץ ישראל לכרי דשא פוריים ושינו את נופה של ארץ ישראל. ביתם ובתי קיבוצים נוספים בנגב נהרסו ב-7 באוקטובר 2023, והיום אותם קשישים מוכי ייסורי אַלְמָנוּת ואחרי מפגשים מצמררים עם המוות נאלצו לעזוב את ביתם הקיבוצי. לכתובתם של מיטב האנשים בחברה הישראלית השתלחת בעוינות מזוויעה, בבוטות ובגסות רוח בכנסת ישראל, כשאמרת: "אתם הקיבוצניקים מדושני עונג, שאוכלים מזון אורגני".

שר התקשורת, שלמה קרעי, חבל שלא קראת את דברי הרב הראשי לישראל, הרב הלל קוק, שאחרי מפגש עם חברי קיבוץ מעברות ב-1935 בטקס ט"ו בשבט אמר: "התפעמתי מהמפגש עם קבוצת צעירים מבולגריה ומהונגריה. באוהלים בהם הם גרים ראיתי את אוהל מועד, ובעצים שהם שתלו, ראיתי את התרומה הגדולה של בוני מקדש חיינו הלאומיים, בוני ביתנו הלאומי השלישי".

חבל שהשר שלמה קרעי מתלהם בגסות רוח לעברם של מי שהרב הראשי לישראל, הלל קוק, רואה בעבודתם המפרכת בוני מקדש חיינו הלאומיים בארץ ישראל. הרב הראשי הרכין ראש בפני חלוצים מיבשי ביצות, גואלי אדמת ארץ ישראל השוממה. המושיטים יד מיובלת לאדמה, שחיכתה בכיליון עיניהם שיגאלו אותה משממונה. ולעברם מתלהם בלשון עברית מובסת: "אתם גדלתם עם כפית של כסף בפה".

חבר הכנסת אילן שוסטר, חבר קיבוץ מפלסים שבעוטף עזה, העלה נושא לסדר היום, כשברקע משמיעים את שמותיהם של החללים העומדים לחזור מהגיהינום של עזה, חברי הקיבוצים עודד ליפשיץ, שירי ביבס עם חיוכם של שני הג'ינג'ים אריאל וכפיר שיד של חיית אדם רצחה אותם, ובדיוק באותה שעה החליט השר שלמה קרעי להטיח בפני רבבות חברי קיבוצים ש"הם מדושני עונג" ו"אתם גדלתם עם כפית של כסף בפה."

ליהירות הבוטה, המתלהמת והמתנשאת של השר שלמה קרעי הצטרף שר הכלכלה, ניר ברקת, שלדבריו בראיון בטלוויזיה, עשה דברים יותר חשובים מלהאזין לדברי השבר של חבר קיבוץ בארי, אלי שרעבי, שרעייתו ושתי בנותיו נרצחו על-ידי חיות אדם, והוא היה אזוק בשלשלאות ברזל כבדות ומורעב יותר מחמש מאות יממות שהיו ללילה אחד ארוך. וכך נראית היהירות של השר ניר ברקת - "אני שר בישראל יש לי דברים יותר חשובים".

אני לתומי חשבתי, שהדבר החשוב ביותר זו המשימה להצלת החטופים. יכול היה כבוד השר לומר, לא הקשבתי לזעקת פדוי השבי באותו יום, בכוונתי להאזין לה מחר. אך קשה לקבל יהירות - "עשיתי דברים יותר חשובים", ובדבריו החשובים כבוד השר הפנה אותנו לטיפול בעזרה שהודו מבקשת ממשרד הכלכלה של ישראל ומהתפעלות של הודו מהישגי הכלכלה הישראלית, לכן יש לניר ברקת דברים יותר חשובים מאשר להקשיב לזעקת פדוי שבי מקיבוץ בארי.

חבל שהשר ניר ברקת והשר שלמה קרעי לא הקשיבו לדברי הרב הלל קוק, שהתייחס בשבת תרומה בשנת תרפ"ה (1935): "אתם חברי הקיבוצים, כל תלם אדמה שחרשתם, בכל ביצה שיבשתם אתם בשבילי בוני מקדש ביתנו הלאומי השלישי. אתם בזעתכם גואלי אדמת עמק יזרעאל ועמק בית שאן, אתם הזורעים והקוצרים מעלים בשבת תרומה את התרומה המבורכת לבניית מקדש חיינו הלאומיים. ...ביקרתי ב-ט"ו בשבט בקיבוץ מעברות. באוהלים בהם גרים צעירים מבולגריה ומהונגריה ראיתי את אוהל מועד, ובעצים ששתלו ראיתי את התרומה הגדולה בפרשת תרומה לביתנו הלאומי הנבנה מחדש אחרי אלפיים שנות גלות."

מצער, שרוחו של הרב הלל קוק נטשה את המחנה אותו ייצגו השבוע בבוטות גסת רוח השרים שלמה קרעי וניר ברקת.