בשירות האויב

מי שקיבל לידיו ביום שישי את עיתון הארץ הוכה בהלם למראה השער של המוסף. ניבטו ממנו פניהם של ארבעים ילדים שנהרגו ברצועת עזה במתקפתו המחודשת של צה"ל על חמאס. ואכן זו הייתה מטרת העיתון הפרו-פלשתיני - להשחיר את ישראל, להציג אותה ואת זרועה הצבאית כפושעי מלחמה, כרוצחי חפים-מפשע ובהם עשרות ילדים. כמרעיבי אוכלוסייה.

השער היה מקדמה למאמר בן חמישה עמודים במוסף, שיכול היה להתפרסם בכל כלי תקשורת ערבי ולשמש נשק בידי שונאינו באו"ם. התמונות אכן קשות. הצער כאן על מאות ההרוגים שם קיים, אבל לפנינו עוד דוגמה בוטה של עיוות התמונה והעלמת הסיבות האמיתיות לאסון ההומניטרי המתמשך בעזה.

המאמר עצמו, שעליו חתומה פובליציסטית ראשית של העיתון העברי, הפלשתינית חנין מג'אדלה, נועד להציג רק פן אחד של המלחמה המתחדשת ולספק תחמושת תעמולתית לשונאי ישראל ולשוחרי השמדתה. הילדים התמימים (דור המחבלים הבא?) אינם קורבנותיו של חיל-האוויר הישראלי, אלא של שלטון האימים שעודנו לופת באכזריות את המוני העזתים.

החמאס שהמיט את האסון האנושי על שני מיליונים ערבים הנתונים במלתעותיו, שפתח במתקפה ברברית על ישראל, הוא הנושא באחריות להרג עשרות אלפים מבני עמו, לפחות מחציתם מחבלים. גם תושבים ניספים כתוצאה מכך מאש צה"ל. אבל בהארץ האצבע המאשימה מכוונת אך ורק לממשלת ישראל ולצבא ישראל. החמאס והפלשתינים "לוחמים בכיבוש" חפים מפשע.

התיאורים הפלסטיים של הקורבנות העזתיים באותו מאמר נורא, מגמתי - שלא מוזכרים בו במילה אחת רצח וחטיפת ישראלים - אינם יוצאי דופן מעל דפי העיתון-בשירות-האויב.

רבים שואלים אותי, מדוע אתה מענה את נפשך וקורא הארץ? מדוע אתה מפרנס אותו בתשלום דמי מנוי? ואני עונה בלי למצמץ: אני זקוק לו בבחינת "דע את האויב הפנימי". הן בעמודי החדשות והן בעמודי הדעות - זהו עיתון שמזיק לישראל הלוחמת באלה הרוצים בהשמדתה, ואינו רק אנטי ממשלתי ואנטי-ביבי. עיתון שכל קוראיו, ובמיוחד בגרסתו האנגלית, לומדים ממנו יום יום, בכל גיליון, על ישראל הפושעת, על ממשלת האפרטהייד ועל בנימין נתניהו הדיקטטור.

עקב תקלה של השליח בבוקר שלישי, לא הגיע אלי העיתון. התנחמתי: חסכתי לפחות ביום זה את מנת הרעל. אבל למחרת, יום חמישי, הגיע הארץ כסידרו, כאשר מינון בעלי הדעות בו (עמוד 2) כלל כרגיל את גדעון לוי, שביכה את הרס מחנה ג'נין, אורי משגב, שמאשים את ישראל בהפרת הפסקת האש, ואותה חנין מג'אדלה, שלדידה פרס ישראל הוא אות קלון.

רק בהארץ יכול להתפרסם מאמר המטיל ספק בזכות קיומה של המדינה (אסא כשר: "אולי כל הרעיון של מדינה עצמאית גדול על העם היהודי"), או מאמר הקורא "לא להתנדב למלחמת שולל" (אסף אגמון ואורי ארד), או מאמר אופייני של הפובליציסט הפלשתיני הקבוע, עודה בשאראת, על "הדם הפלשתיני שמחזיר את הסומק לכלכלה הישראלית". ולא הזכרנו את רוגל אלפר מגדף היהדות הקבוע ולא את נחמיה שטרסלר ששנאתו היוקדת לנתניהו מוטחת בלי חשבון.

הארץ כעיתון דעתני כביכול, "לאנשים חושבים" כביכול, הוא נותן הטון של השנאה העצמית, האוטו-אנטישמית, שרווחת יותר ויותר בחלק מן התקשורת הישראלית. נגרר אחריו ידיעות אחרונות שהחריף את הטון מעבר לביקורת לגיטמית נגד כל מה שמחליטה הכנסת ועושה הממשלה הנבחרת, וכמובן שלושה מערוצי הטלוויזיה, שאינם מסתירים את הטייתם נגד הממשלה ותמיכתם במפגינים, המאיימים במרי אזרחי ובמצור על הכנסת.

לא מכבר אישר עמוס שוקן, הבעלים-נותן-הטון, לפרסם בעיתונו מאמר ביקורת עצמית שכתב לא אחר מאשר אחיינו דוד שוקן: "עולה בי החשש שהעיתון שלנו, של המחנה הליברלי, הופך להיות עיתון של אנשים המפחדים מעמדות מנוגדות לשלהם, ומרגישים שעצם החשיפה לעמדות אחרות היא מסוכנת, שב'דמוקרטיה מתגוננת' אסור לתת להן לגיטימציה. הם זועמים כאשר מדי פעם מתפרסמת דעה החורגת מעט מהקו. האחידות המחשבתית נהפכה לנוקשה כל כך, עד שכל עמדה החורגת ממנה הופכת מיד למוקצה מחמת מיאוס ונענית בקיתונות של בוז".

דוד שוקן לא התייחס כלל לעמדה התבוסתנית הקיצונית של הארץ, הצדקת המאבק הערבי נגד ישראל, ההתבכיינות על אלפי ההרוגים בעזה ("בזכות" חמאס), ליבוי השיבושים בדרכים והמרי האזרחי של המיעוט. אבל גם כך מאמרו הביקורתי כביכול הביא עליו שלל תגובות מבזות של כמה מהכותבים והקוראים. הארץ הוא ביטאון של ציבור אופוזיציוני קולני, שחולש על התקשורת ואין לו השפעה על הרוב המכריע בעם. כהארץ גם כלי תקשורת אחרים שהקצינו ומערבבים יותר ויותר ידיעות בדעות. הבחירות בישראל הדמוקרטית שיתקיימו במועדן, לבטח יוכיחו זאת.

והנה, לעומת הארץ הישראלי, פורטל החדשות הסעודי 'אילאף' מפרסם בתחילת החודש מאמר מאת ראשד אל-קחטאני, שבו הכותב יצא בחריפות נגד האלימות הקשה שמפעילה תנועת חמאס כלפי תושבי עזה מאז תחילת שלטונה ברצועה. אל-קחטאני תיאר כיצד פעילי התנועה - אותם כינה "תלייני חמאס" - נוקטים באלימות מחרידה כלפי תושבי הרצועה, משפילים אותם, מכים אותם מכות רצח ויורים בהם מטווח קצר ללא משפט, משם שגנבו אוכל, וטען כי מדובר בפשע נגד האנושות שדעת האדם אינה יכולה לתפוס.

לדבריו, חמאס היא האחראית לכך שתושבי הרצועה הגיעו למצב בו הם נאלצים לגנוב אוכל למחייתם, במיוחד לאחר שגררה את הרצועה למלחמה נגד ישראל בשל כפיפותה לאירן. עוד טען כי במעשים נתעבים אלה חמאס מפרה את ההלכה האיסלאמית, חרף היותה תנועה איסלאמית. לבסוף, הדגיש אל-קחטאני את ההכרח בקיום מנהל אזרחי בעזה שיגן על זכויותיהם של תושביה, ישקם את עזה וישיבה אל החיק הערבי.

מוסד ממר"י הוא שתרגם את המאמר והביא את הדברים במלואם. לא תמצאו אותם ושכמותם לא בהארץ ולא בשום כלי תקשורת עברי.