אי שביעות רצון ב-FIDF

לארגון FIDF - "חברי צה"ל" - בארה"ב הרבה מאוד תומכים, המתחלקים לשתי קבוצות: האחת היא של תורמים קטנים שליבם עם ישראל וצבא ההגנה שלה, ביניהם לדוגמה רוסים המקבלים קצבאות ניצולי שואה ומדי שנה משתדלים, כקבוצה, לתרום 5,000 דולר לארגון. עבורם מדינת ישראל וצה"ל לא יכולים לעשות כל רע, שכן זו התגשמות התפילות והנבואות. בשבילם המדינה והצבא המגן עליה מייצגים את כל הטוב שבעולם; טוב שחייבים להגן עליו בכל מחיר, גם מהמעט שיש להם.

הקבוצה השנייה היא של תורמי ענק, דוגמאת חיים סבן בלוס אנג׳לס או משפחת פאליק במיאמי. אלו תורמים מיליונים ועשרות מיליונים מדי שנה, ומקבלים הרבה מאוד בתמורה. תרומה אחת של אחד מהמגה-תורמים שקולה לאלפי או עשרות אלפי תרומות אחרות, ולכן אלו האחרונות מתבטלות והיחס אליהן לרוב הוא כלאחר יד, בזלזול אופייני.

והנה, אתר ynet עזר להפיץ את חוסר שביעות הרצון של עובדי הארגון מההנהלה והעומד בראשה, מלשון: הם רגישים מדי. לטעמם כך לא צריכים להעשות דברים. התקשרות עם חברת נסיעות מסוימת אינה לרוחם. הבדיחות נשמעות סקסיות. המנהל עושה כרצונו, וזה ממש - אבל ממש - לא מוצא חן בעיניהם.

מה הקשר בין ynet לארגון הפועל בארה"ב לפי חוקי ארה"ב? היכן ההכרות והמומחיות המאפשרים ל-ynet לכבס ברבים כביסה מלוכלכת מבלי שהם מבינים דבר וחצי דבר בגיוס כספים בארה"ב? כאן בדיוק טמונה הבעיה, כי הרעש שנוצר גורם למיקוד תשומת הלב בשאלה מאוד פשוטה: אם הנהנים מפטור ממיסים בארה"ב הם חיילי צה"ל, הרי שיש כאן טעם לפגם. אך ynet משמש בשוטף כמטאטא או מקל לשטיפת הרצפות ביד גורמים בחו"ל הסובלים מחוסר שביעות רצון של כל מאוויהם. כך היה עם דיפלומטים בלוס אנג׳לס שהתעלמו מהתקשורת המקומית אך דאגו לאורר את כל הלכלוך בארץ וכך עכשיו עם ארגון אמריקני שתומך בחיילי צה"ל. מן הראוי שגוף תקשורתי יתעסק בדברים עם עניין ציבורי בישראל ולא ישמש סמרטוט לרגלי אנשים עם אינטרסים מסוימים ויבצע עבורם תאונות פגע-וברח (מלשון אנחנו לא אחראים, רק ביצענו את חובתנו העיתונאית להביא את העניין לידיעת הציבור. אם כך, עשו זאת לא רק בצורה חד-צדדית ומעוותת המשרתת צד מסוים).

זה מה שקורה כשפקידונים או עובדים (זוטרים או בכירים ככל שהם חושבים את עצמם) מערבבים דמיון עם מציאות. למיליארדר התורם כסף עצום ורב יש את הזכות לצפות, לבקש ואפילו לדרוש. אך לעובדים (שלעיתים מקבלים משכורות עתק במאות אלפי דולרים ואף יותר) אסור. וללכלך על הארגון ברבים, באמצעות פלטפורמה נקראת בארץ, הרי זה כפליים לא בסדר. אם לעובדים לא נראה סגנון הניהול של מנהל או ראש הארגון שהוא מתנדב בו, שיחפשו להם עבודה אחרת - בארה"ב לא מכריחים איש לעבוד במקום עבודה מסוים. אך העובדים של הארגון נתבלעה דעתם והם קמו על יוצרם, בדומה אולי למה שקורה בארץ עם שלטון הפקידים המבטלים את הממשלה ושאר נבחרי הציבור.

פוליטיקה זולה לחוד ואידיאלים לחוד. זה מה שקורה כשפקידונים שוכחים את מקומם, או כמאמר הפתגם "עבד כי ימלוך". כך גם נעשה בנציגויות ישראל כשעובדי משה"ח שוכחים את מקומם ואת תפקידם ויוצאים להלעיז על הממשלה אותה הם מייצגים ועל העומד בראשה. אם להם מותר, מדוע לא לעובדים מקומיים בארגון ללא מטרות רווח אמריקני?

לא נאה לכם - קומו ולכו הביתה. עשו זאת בשקט ובכבוד. שמרו על הארגון שהיה המעסיק והבית שלכם כעל בבת עיניכם. אל תשרפו גשרים ואל תהרסו את הארגון. בקיצור, אל תתנהגו כפי שהתנהג רונן בר בחודשים הארוכים עד שלבסוף הוא נאות ללכת הביתה. לו לא אכפת. את הפנסיה הוא יקבל עד סוף חייו. על הפגיעה בארגון שבראשו עמד הוא לא ישלם, כי ממילא הוא מצייר את עצמו בעיני עצמו כאמא תרזה שיצאה להגן על הדמוקרטיה ולשמור על החוק כפי שמוחלט בכל רגע נתון על-ידי בג"ץ. הזלזול בשרשרת הפיקוד ובאחראי הישיר עליו משמשים עכשיו דוגמה הלכה למעשה בתחומים רבים - גם בצה"ל, גם במוסד וגם בשב"כ - כי אם לו מותר, אזי מותר גם לכל השאר.

לקורא שנחשף בראשונה לעולם אחר, שאינו מצוי בו ואינו חשוף אליו, הדברים נראים משונים. אך נזכור, זו הדרך וזו השיטה בארה"ב לגייס עשרות ומאות מיליוני דולרים. היעילות בשיטה היא עצם קיום הארגון, המשכורות וההטבות לעובדיו והכספים הזורמים כמפלי מים. רק מעט בסופו של יום משמש למטרה למענה הארגון הוקם, אך זה לא מפריע לכל ארגון לפרסם עד כמה הוא "יעיל." כך בכל ארגון - מקק"ל, דרך האוניברסיטאות ובתי החולים ועד לוועידת התביעות של ניצולי השואה ועוד ועוד. כאמור, זו השיטה, ולמעטים המרגישים כמו דון קישוט ועוזרו הנלחמים בתחנות רוח, כבר יצאה הרוח מהמפרשים והם אינם מוכנים להמשיך להלחם.

ברגע שהתחילה המהומה ברבים, ובכוונה תחילה נעשה שימוש לא ראוי באמצעי תקשורת בארץ, הרי שהרפש הניתז לכל עבר סופו שידבק גם בארגון עצמו ובתורמיו. כמה חבל, כי זה הזמן הגרוע ביותר שדבר כזה יקרה. מדוע? לא בגלל שאנחנו במלחמת קיום (מול אירן וגרורותיה). משום שהנה ההוכחה שגוף שאוסף כספים מאמריקנים ונותן להם פטור ממס עבור זה, מעורב בשחיתות (כמובן שאי הסדרים או אי-שביעות הרצון הפקידותית אינה עולה לדרגת "שחיתות" או עבירות על החוק, אך איש לא טורח לבדוק, הרעש והלכלוך והזוהמה כבר עשו את שלהם).

מה יקרה בקרוב ממש? הקריאות להפסיק את הסיוע השנתי למדינת ישראל נשמעות גם כך בראש חוצות. הן תתגברנה ותווסף להן דרישה להפסיק לאלתר את הפטור ממס (הכרה כארגון ללא מטרות רווח) אם המדובר בהזרמת כספים לצבא זר. הנה, אמרתי זאת, וכבר זה נשמע נורא: מדוע משלם המיסים האמריקני צריך לתמוך בצבא זר, ביחוד בצבא שעוסק ברצח עם ושצווי מעצר בינלאומיים הוצאו נגד העומד בראשו?! בימים אלו כשמתחילים לצמצם תוכניות לאמריקנים, מדוע לאפשר פטור ממס עבור מדינות אחרות, ועוד לצבא זר? יש צרכים מקומיים, ואלו גוברים על שעשועים שאינם קשורים לארה"ב וביחוד של אנשים עם "נאמנות כפולה" או סופר-עשירים (אותם ממילא רבים שונאים). יוצא שגם מדינת ישראל וגם צבא ההגנה לישראל ישלמו את המחיר, וזה חלק מתהליך מתמשך, כמו גלי ים מול סלעים.

העובדים ב-FIDF אולי הצליחו לגרום לעומד בראש הארגון לעזוב, וכמובן הם לא אחראים לדבר. אך מי שיHפגע הוא הארגון, וכבר ראינו ארגונים אחרים שבן לילה נסגרו, כי התורמים התרחקו, ואי שביעות הרצון מהרעש, מהשמועות, מהלכלוך והרפש והזוהמה גברה על הפינה החמה בלב (או הצורך לתרום כל שנה) למען המטרה לשמה הארגון קיים. נזכור: יש אלטרנטיבות רבות. וכשמגיעים לנקודת שבירה, פשוט מתרחקים מכל המהומה, כי מי צריך את זה?