"תחזיקו אותי"

במשטר דמוקרטי הצבא כפוף לדרג המדיני ואמור לבצע את מדיניותו ואת הוראותיו. כך היה נהוג בכל השנים, כולל בשעה שאסון אוסלו בא לעולם ועשה בנו שמות וקרע את העם, וכך היה אפילו בימי גירוש היהודים מבתיהם ברצועת עזה ובצפון השומרון, פשע שאף הוא קרע את העם. וכאשר הדרג המדיני חשש שמא רמטכ"ל מסוים לא יבצע את הפשע הוא דאג להחליפו ברמטכ"ל שביצע את המעשה נטול ההיגיון והרחמים.

גם גילויי הסרבנות שצצו בימי הפגנות הרל"ביסטים האנטי דמוקרטים נגד הרפורמה המשפטית לא הספיקו להזיק לצה"ל. אם הן היו נמשכות עוד חודשים אחדים, קרוב לוודאי שהיו פוגעות בכשירות הצבא בכלל וטייסי חיל-האוויר בפרט. ייתכן שתוכניתו המקורית של החמאס הייתה להמתין עוד חודשים אחדים, לתת לצה"ל לצבור נזקים, ואז לצאת למלחמה משולבת יחד עם חיזבאללה. ייתכן שריכוזם של אלפי ישראלים בתא שטח קטן במסיבת נובה הוא שגרם לחמאס להתפתות ולהקדים את המכה, אף ללא חיזבאללה.

כאמור, במשטר דמוקרטי הצבא כפוף לדרג המדיני ואמור לבצע את מדיניותו ואת הוראותיו. אבל, בממשלה שאמנם נבחרה באורח דמוקרטי אולם מורכבת כמעט לחלוטין מאנשים נטולי כל הבנה צבאית, מסר (אין זו שגיאת כתיב) הביטחון (וההתלהמות) ומטה - וחלק גדול מהם כלל אינם ראויים להיות שרים - חשוב שהדרג המדיני יאזין לעצותיו ולניתוחיו של הדרג הצבאי המקצועי. במקום ללמוד מניסיונו הרב של הרמטכ"ל, שרות (שעליהן נאמר "גם אוויל מחריש חכם ייחשב") ושרים עלובים מתחרים זה בזה, מי יפגע בו באופן שנון יותר וחכם פחות.


אין פלא שהאזרחים, וככל הנראה גם החיילים, בוטחים יותר בשיקול דעתו של הרמטכ"ל, המבוגר האחראי בניהול המלחמה, מאשר בעצותיהם של "הילדים", יועצי ראש הממשלה שכלל לא ברור מה כישוריהם, ובהחלטותיהם של השרים בכלל ושל שני זנבות האודים העשנים בפרט. למעשה, מצד אחד אין לראש הממשלה עם מי להתייעץ בניהול המלחמה, מצד שני הוא נראה שכמעט אינו מתייעץ עם מי שמוכן לחלוק עמו את עצותיו. תפקידו של הרמטכ"ל להציג בפני השרים את משמעות החלטותיהם.

התוצאה: ראש הממשלה אישר את ההתנקשות הכושלת בהנהגת חמאס בקטר בניגוד לדעת ראשי זרועות הביטחון, ועומד לבצע את מצעד האיוולת לתוך מלכודת המוות בעזה, כפי שהגדיר אותה הרמטכ"ל. הרמטכ"ל מציע - על סמך ההיגיון והניסיון - לכתר את עזה אך לא להתיש את עצמנו במלחמה עקובה מדם, יקרה ומיותרת בתוך סמטאות עזה. הרמטכ"ל מציע - על סמך ההיגיון והניסיון - להימנע מלקחת על עצמנו את הממשל הצבאי ואת הדאגה ליומיום של העזתים. וכמובן, אין כל צורך והיגיון בהקמת שכונה בתוככי עזה.

לעתים נדמה היה שמדיניותו של ראש הממשלה היא בבחינת "תחזיקו אותי", כלומר הליכה על הסף, סביב עזה אבל לא בתוכה. ניתן היה לחשוב שראש הממשלה פועל כך בתיאום עם הרמטכ"ל, במטרה לגרום לחמאס להישבר או להתקרב לכך. ככל הנראה חמאס אינו מתכוון להישבר, אבל אין זו סיבה לעשות את רצונו, לשתף איתו פעולה, וליפול למלכודת שהוא טומן בין חורבות עזה. אסור שמאות חיילים יפלו בגלל שראש הממשלה אינו עומד איתן בפני שיגיונותיהם של שני זנבות האודים העשנים. אבל, כאשר הולך ומסתבר שראש הממשלה אינו פועל במסגרת "תחזיקו אותי" אלא מתכוון לצעוד אל תוך המלכודת, חובה להזהיר אותו מפני חומרת הצעד.

לא מיותר לציין שנתניהו עומד בראש ממשלה נטולת זכות קיום. מי שבעיצומה של מלחמה קשה פועל למען משתמטים, משמיט את הקרקע מתחת לכסאות שריו הרבים והמיותרים, וגם מתחת לכיסא שלו עצמו. הבחירות הבאות עלינו לטובה, לכל המאוחר בעוד כשנה, מן הראוי שתעסוקנה לא ב"שמאל" וב"ימין" אלא תתקיימנה בין משרתים לבין משתמטים.