ללא גיוס לכולם - אין תקומה

למה צעיר חילוני או דתי-לאומי שמשרת שלוש שנים, מסכן את חייו, מפספס לימודים ופרנסה, צריך לשלם מיסים שממומנים מהם קצבאות למי שלא תורם דבר למאמץ הלאומי?

ללא גיוס שוויוני לכולם אין תקומה למדינת ישראל. הצורך בגיוס שוויוני אינו רק שאלה ערכית של חלוקת הנטל - הוא קריטי לביטחונה של המדינה. אחרי מלחמת "חרבות ברזל" והרחבת הלחימה בגזרות השונות, צה"ל זקוק בדחיפות ליותר כוח אדם. אך במקום להרחיב את בסיס הגיוס, אנו עדים לניסיונות חוזרים ונשנים למצוא פתרונות עוקפים, להנציח פטורים קיימים ולגבש חוקים שמטרתם האמיתית היא להגן על פוליטיקאים ולא על חיילים.

אחרי שבעה באוקטובר כולם מבינים שלצה"ל חסר כוח אדם בשירות חובה ובמילואים כדי לבצע את משימות הביטחון השוטפות של המדינה. למדינת ישראל אין את הפריווילגיה שחלק מעמה יתגייס וחלק ישתמט ויתחמק מחובותיו האזרחיות. חוק הגיוס שהממשלה הנוכחית מנסה להעביר מיטיב עם מגזר אחד ופוגע בעם כולו. על איזו תקומה או מלחמת תקומה אנחנו מדברים כאשר הממשלה הזו ממשיכה לפלג ולשסע את העם - והכול בשביל שיקולים פוליטיים צרים של שימור קואליציה משותקת?

המציאות הביטחונית הנוכחית מדברת בעד עצמה. חיילי המילואים נושאים על גבם את נטל ההגנה על המדינה במשך חודשים רבים, רחוק ממשפחותיהם, מעסקיהם ומחייהם האזרחיים. מפקדי צה"ל מזהירים שוב ושוב מפני מחסור בכוח אדם ומפני שחיקת הכוח הסדיר ומערך המילואים. זוהי לא רק שאלה של צדק חברתי - זוהי שאלה קיומית של יכולת ההגנה על המדינה. המדינה עומדת לפני בחירה מכרעת. אפשר להמשיך להתעלם מהבעיה, לנסות לרצות מגזרים פוליטיים ספציפיים ולשמור על יציבות קואליציונית זמנית - אבל המחיר יהיה כבד. החלופה היא להוביל באומץ, לקבוע גיוס שוויוני אמיתי ולהעמיד את טובת המדינה וביטחונה מעל לאינטרסים פוליטיים צרים.

המצב הנוכחי מחייב את הציבור הישראלי להציב תנאי ברור בפני המועמדים. ראשית, התחייבות פומבית: על כל מועמד ומועמדת להתחייב באופן פומבי וברור, ללא התפתלויות, לחוק גיוס שוויוני אמיתי שיחול על כלל האוכלוסיות. שנית, תוכנית פעולה ברורה: נדרשת תוכנית פעולה מפורטת ולוח זמנים ברור, ולא רק סיסמאות ריקות. הציבור צריך לדעת כיצד בכוונתם לממש את החוק בפועל, וכיצד יתמודדו עם ההתנגדות הצפויה. שלישית, השוויון כמבחן יסוד: השוויון בנטל אינו עוד נושא שניתן "לטפל" בו בדרכים עוקפות - הוא הופך להיות מבחן יסוד לאמינותם של המועמדים, וליכולתם להוביל את המדינה בצורה אחראית.

הבחירות הקרובות הן הזדמנות עבור הציבור הישראלי להעביר מסר חד-משמעי לפוליטיקאים: הגיע הזמן לפעול. רק מי שיתחייב באמת לשוויון בנטל, ולא רק יבטיח הבטחות שווא, ראוי לקבל את קולנו. זהו לא עניין של ימין או שמאל, אלא עניין של אחריות לאומית בסיסית. אביגדור ליברמן הוא היחיד במפה הפוליטית הישראלית שעומד בעקביות מאחורי נושא זה של גיוס לכולם, עוד בטרם שבעה באוקטובר וביתר שאת אחרי. הוא היחיד שאומר היום ללא פשרות: ללא חובות אין זכויות, ואם לא מתגייסים - לא מצביעים.

חוק גיוס אמיתי לא יכול להסתפק בקריאות ובבקשות יפות. הוא חייב לכלול מנגנון אכיפה ברור וחד-משמעי. מי שלא יתגייס לא יהיה זכאי לעבוד בשירות המדינה או בגופים ממשלתיים, לא יהיה זכאי לקצבאות או תמיכות מהמדינה, לא יוכל לטוס או לצאת מהארץ, ולא יקבל הנחות בארנונה, במעונות יום או בשירותים ציבוריים אחרים. מי שישרת, לעומת זאת, יזכה לכל ההטבות והזכויות שמגיעות לאזרח תורם, יקבל הכרה חברתית וכלכלית על השירות וייהנה מכל ההנחות וההטבות שהמדינה מעניקה.

אגב, החוק הוא לכל אזרחי ישראל - ללא יוצא מן הכלל - דתיים, חילונים, חרדים, צ’רקסים, דרוזים וערבים. כולם מתגייסים: מי לשירות צבאי ומי לשירות אזרחי - כולם תורמים למדינה ולחברה הישראלית. לא פטור, לא החרגה, לא "אני לומד ולכן אני פטור". התרומה למדינה יכולה להיות במדים ויכולה להיות בשירות אזרחי, אבל היא חייבת להיות! יש מי שיטען שזה קשה מדי, שזה נוגע בחרדים ובערבים, שזה יפגע באוכלוסיות חלשות. אבל בואו נהיה כנים: למה צעיר חילוני או דתי-לאומי שמשרת שלוש שנים, מסכן את חייו, מפספס לימודים ופרנסה, צריך לשלם מיסים שממומנים מהם קצבאות למי שלא תורם דבר למאמץ הלאומי? זה לא עונש - זה הגיון בסיסי של אזרחות. מדינה מודרנית לא יכולה לתפקד כשחלק מהאוכלוסייה נהנה מכל השירותים אך לא משתתף בנטל.

תחושת הקיטוב מתעצמת במיוחד בעת מלחמה. בעוד שחלק אחד בחברה מגויס לחזית או למילואים, אחרים נהנים מפטור - מה שמוביל לזעם ותחושה של הקרבה לא שווה. הדבר מונע שיקום אמיתי של החברה, שכן הפצעים שנפתחים סביב חלוקת הנטל אינם מאפשרים איחוי אמיתי ללא חוק גיוס שוויוני לכולם. הפעם זה שונה. הציבור הישראלי לא מוכן יותר לוותר לקואליציות שמתפשרות על העיקרון הזה. לא מוכנים יותר לשמוע "אנחנו עובדים על זה" או "זה מסובך". בבחירות הקרובות, הקריטריון צריך להיות ברור: חוק גיוס שוויוני - עכשיו. מי שלא מתחייב, לא מקבל את הקול שלנו.

חברה שבה חלק נושא בנטל וחלק נהנה מהפירות היא חברה שנידונה לקרע פנימי. הגיע הזמן לשוויון אמיתי. הגיע הזמן שכל אזרח בישראל - ללא יוצא מן הכלל - יתרום את חלקו למדינה. הבחירות הקרובות הן ההזדמנות שלנו לקבוע: די להתחמקויות, די לפשרות. רק שוויון, רק צדק, רק גיוס לכולם.