שקר, שקר תרדוף

יש מקומות וזמנים שהשקר כמו צואה, צף מעצמו על המים. ויש מקומות שבהם בני אדם מחזיקים את השקר בקרבם. אצל חלקם הוא נעלם כאילו בלעה אותו האדמה, ואילו אצל אחרים הוא שם כל הזמן, כמו תבשיל על אש קטנה.

אצל כל מי שהפך עורו, השקר אינו תאונה לשונית ואינו מעידה חולפת, הוא הופך לדרך חיים. הוא נבנה שכבה על שכבה, כמו פיח שמכסה סיר ישן, עד שהכול נעשה שחור מבפנים. כל עוד הסיר מבריק מבחוץ, איש אינו שואל מה מתבשל בו.

מערכת שחרתה על דגלה את שלטון החוק אך נכנעה מזמן לשלטון הפחד, לומדת שהאמת היא אויב. מי שאומר את האמת נחשב למי שמפר את הסדר, ומי שמסתיר, זוכה בקידום. כך נולד, או נולדה לכאורה הש(טינ)קר, לא במקרה, אלא כתוצר טבעי של מנגנון שמתגמל את המסתיר ומעניש את הדובר.

אבל השקר, כמו אש קטנה, לעולם אינו שוקט. הוא רותח בשוליים, מתפשט, מבעבע, עד שיום אחד הסיר מתפוצץ. ואז כולם נעמדים סביב, מביטים בהלם, "איך זה קרה?" וזה תמיד קורה באותו האופן: כשהשקר כבר לא יכול לשאת את עצמו, הוא מבקש אוויר. כי השקר בניגוד לאדם, לעולם אינו מת מרעב, הוא מת רק כשהוא נחשף לאור.