ניגוד עניינים מובהק

אתמול כתבתי ששר המשפטים יריב לוין נכנס עם הראש בקיר בסוגיית מינוי התובע החיצוני, ושעליו לקבל את הפשרה שבג"ץ הציע בשבוע שעבר. לוין היה צריך להציע מועמד ישר ומוכשר אחר מטעמו במקום נציב תלונות הציבור אשר קולה, ששופטי בג"ץ כבר ציינו בדיון שנערך בשבוע שעבר, על הקשיים החוקיים במינויו.

במקום לקבל את הפשרה ההוגנת שהוצעה בבג"ץ, יריב לוין החליט לתקוף את בית המשפט העליון היום בבוקר: "כל פסיקה שתמנע את המינוי של כבוד השופט קולה, בתירוץ כזה או אחר... פירושה שבית המשפט איפשר את טיוח החקירה".

זמן קצר לאחר מכן פורסם פסק הדין של בג"ץ שהוא לא פחות ממהפכני. שופטי בג"ץ קבעו שהיועמ"שית, שמשמשת גם כראש התביעה הכללית, מנועה מלפקח על חקירת המשטרה בפרשת הפצ"רית - לדעתי הפעם הראשונה בהיסטוריה שכך נפסק בבג"ץ. חשוב לציין כי דבר שלא נאמר במישרין בפסק הדין אבל יהיה תוצאה שלו בוודאות גמורה, זה שהיועמ"שית לא רק שתצטרך לתת עדות בפרשה, אלא שהיא תצטרך להסביר לחוקרים איך היא פיקחה על החקירה בפרשת הפצ"רית בשעה שהיא מצויה בניגוד עניינים מובהק, ומדוע היא לא הורתה לעצור את הפצ"רית ולתפוס את הטלפון הסלולרי שלה אפילו אחרי שהפצ"רית הודתה בביצוע העבירה.

עוד קבעו שופטי בג"ץ כי "קיים קושי ממשי להפקיד את הפיקוח על החקירה בידי בכירי הייעוץ המשפטי לממשלה או בכירי פרקליטות המדינה" ולכן במקרה זה יש להעביר את סמכויות הפיקוח על החקירה לידי גורף מחוץ לייעוץ המשפטי ולפרקליטות המדינה. עוד נקבע כי החלטת שר המשפטים התקבלה בסמכות ושגם שיקול דעתו היה כשר למהדרין. וכצפוי, שופטי בג"ץ פסלו את אשר קולה לתפקיד בשל המגבלות החוקיות עליו כנציב תלונות הציבור על השופטים.

מכל בחינה שהיא, זהו ניצחון מכריע לשר המשפטים. לוין היה יכול לנצל ניצחון זה, ומייד לאחר פרסום פסק הדין הוא היה יכול לציין לשבח את השופטים ואת דבקותם בלשון החוק במקום בפרשנויות "תכליתיות" שאין שום קשר בינן לבין החוקים שחוקקה הכנסת. הוא לא עשה זאת כמובן. למעשה, אם הוא היה מציע מועמד אחר היום בבוקר, הוא היה יכול לקבל ניצחון מלא משום ששופטי בג"ץ היו מאשרים את עצם הבחירה. אבל, כידוע, גם את זה לוין לא עשה - וחבל מאוד שלא עשה.