הקמת ועדת חקירה לא ועדת חרקירי

הדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אסון שבעה באוקטובר, אשר ככל הנראה לעד יירשם והלוואי שגם ייזכר כמחדל החמור ביותר מאז הקמתה של המדינה (בתקווה ובתפילה שלא יתחוללו, חלילה, מחדלים קשים אף יותר) היא מוצדקת ולגיטימית מכל בחינה. המחדל צריך להיחקר עד הגעת החוקרים אל שורשי הרקב, השכול והכישלון.

ספק אם גם חקירה מעמיקה, יסודית, נוקבת, תעלה ממצאים ברורים ומובהקים ותוכל לדרג בין דרגות האשמה וחומרתה של כל אחת מהן, ואת מידת האחריות המדויקת לאחראים - מהצד שלנו - למחדל הטרגי ולאסון הנורא שהוא המיט על מדינת ישראל בכלל ועל יישובי העוטף ותושביו בפרט. אין טבעי וקל יותר מאשר להבין את מניעי המשפחות השכולות לדרוש הקמתה של ועדה כזאת, אבל אפשר בהחלט להבין גם רבים שאינם נמנים עם משפחות אלה התובעים ודורשים את הקמתה.

אלא שלא בהכרח בשולי השיח אלא בחלקים שונים שלו משתמעת ואף מתפרשת דרישה לא להקמת ועדת חקירה אלא למינוי ועדת חרקירי. ועדה שתכלית הקמתה וייעודה הם לערוף ראשים. להטיל אחריות ישירה כבדה שמצורף עליה תג מחיר: לא רק פוליטיקאים שונים אמורים להישלח, אליבא ד' אותם משמיעי הדרישה הזאת, אל מאחורי סורג ובריח; הם לא יסתפקו גם בהורדת קצינים בכירים לדרגת טוראי ולשלילת הזכויות וההטבות הנלוות אלא לשליחתם ובעיקר - להשלכתם לכלא. לא פחות.

צימאון הדם של המצפים להקמת ועדת חרקירי מסוכן. אם וככל שיחריף ויחמיר הוא עלול לגרום לאנשים זועמים, תאבי נקם, הממהרים להמיט קלון לדראון עולם על מצח אנשים שהם מסמנים כאסירים בכוח, לפגוע בהם באופן פיזי, לפצוע אותם או אף להתנקש בהם. המחשבה על כך מעוררת בלהה ופלצות, אבל הדיבור על כך הופך לרעש רקע שהולך ורם. הוא לא בהכרח מופרך. אסור לנו אפילו לחשוב על המחשבה הטורדנית של ועדת חרקירי, שבה ישוספו, חלילה, עדיין באופן מטאפורי, בטנים וגרונות.

כבר עתה ברור, טרם מינוי, הקמה ותחילת עבודה של כל ועדה שהיא, שיש מי ששום הרכב של שום ועדה לא יוכל לנקות אותם, לזכות אותם, לפטור אותם בלא כלום. העדויות, הראיות, ההוכחות מוחשיות והן רבות מאוד. לא ניתן יהיה להתעלם מהן. הימשכות הוויכוח על סמכותם של גופים ואנשים לכונן ועדת חקירה, על גבולות הגזרה של החקירה (הזמן, ההיקפים, האנשים שייחקרו) אי-יכולת להסכים האם תהיה זאת ועדה ממלכתית, כראוי על-פי חוק וצדק, או ועדה שתיקרא בשם אחר, חלבי, פושר ופשרני, פוליטי בעליל, מרחיקה את מועד תחילת עבודתה.

אבל הזעם אצור והוא בוער. יצר הנקמה חי, תוסס, בועט. יש לא מעט אנשים שטרם ייערף ראשו של מי מהמסומנים כמועמדים לעונש ולקלון היו שמחים אילו הותר להם להקדם ולרוצץ את גולגולתם. אנחנו חייבים להישמר לא להתבהם, לא לאפשר ליצרים לשלוט בנו ועלינו. ככל שתתגבר המחאה שבה ייקראו בחוצות ערים ובכיכרותיהם דרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית, חשוב שתסומן, גם אם באופן וירטואלי, כוכבית שבה ייכתב-לא לוועדת חרקירי.