11 מחבלים על המושב, טנק אחד על הכביש - כך נמנע הטבח ביתד

קרב כביש 232: מח"ט פארן בשטח, מסוק הקרב מתעכב

במקביל לקרב בתוך המושב מתנהל קרב נוסף, לא פחות דרמטי, מעט צפונית ממנו - על כביש 232. בשעה 09:40 מזהה מח"ט פארן, בראש כוח של כ־20 לוחמים על גבי ארבעה רכבים לא ממוגנים, יחד עם שמונה לוחמים מלוט"ר ניצנה, קבוצה של חשודים בלבוש "סמי־צבאי". המח"ט יורה באוויר כדי לוודא שלא מדובר בכוחותינו - ומיד החשודים משיבים באש. היתקלות מלאה.

צוות "פלד" פורק לעבר שדרת עצים סמוכה, תחת אש כבדה. הכוח נמצא בנחיתות מספרית ברורה, מחבלים יורים "ממספר כיוונים". מח"ט פארן מצטרף ללוחמים בשדרת העצים, בעוד סרן (מילואים) יפתח גורני מאבטח את רכבי החפ"ק, נע בין כלי הרכב כדי להוציא מפתחות ולמנוע השתלטות המחבלים עליהם.

כאן נרשם אחד הרגעים הקשים בתחקיר: במהלך הדילוגים בין הרכבים נפגע יפתח גורני מאש מחבלים ונופל. המח"ט רץ אליו תחת אש, יחד עם לוחמת מחפ"ק מ"פ האיסוף, גורר אותו לאחור וניסיון החייאה מתבצע במקום - אך גורני נמצא ללא סימני חיים. צה"ל קובע בתחקיר כי תרומתו בלימת המחבלים והשארת כלי הרכב מחוץ להישג ידם, הייתה קריטית למניעת חדירה עמוקה יותר למרחב.

באותו זמן, המח"ט מבקש סיוע ממסוק קרב. הבקשה מתקבלת - אבל המסוק מגיע רק אחרי כ־40 דקות. כשיגיע, בשעה 11:07, הוא יבצע ירי לעבר מחבלים נסוגים מן הצומת. עד אז, הכוחות על הקרקע נלחמים כמעט לבדם.

בשעה 10:05 מצליח טנק, בפיקוד מפקדת מחלקה מגדוד קרקל, להצטרף לקרב. המח"ט מכוון את הטנק לעבר המחבלים. הטנק פותח בירי ופוגע בכ־20 מחבלים מצפון לכביש 232 - מהלך שלפי התחקיר "מנע הגעת מחבלים רבים נוספים למרחב יתד" והשפיע ישירות על הגנת יישובי חבל שלום.

בעוד הקרב על הכביש מתחולל, המציאות בתוך המושב מבהירה עד כמה הריבון הביטחוני התחלף: ארבעת המחבלים שנתפסו, יחד עם המחבל שנעצר מוקדם יותר בבית התושב, מועברים לחצר בית נוסף. תושבי יתד, אנשי כיתת הכוננות, הם אלה ששומרים עליהם.

הלילה שבין 7 ל-8 באוקטובר אינו שקט. בשעה 01:30 מגיעים שמונה לוחמים מיחידת נץ ומתמקמים בעמדות, אחריהם סגנית מפקד גדוד קרקל והחפ"ק שלה. הרבש"ץ מקבל דיווח על "צפי לגל נוסף של מחבלים" ומורה על עיבוי העמדות. בשעה 06:10 מזהה לוחם נץ דמויות שחוצות את הגדר. סריקות מגלות פרצה, והמושב מכריז על "אביר לילה ג'" - חדירת מחבל.

מח"ט פארן חוזר למושב עם כוחות נוספים - לוט"ר ניצנה, לוט"ר אילת ושלדג - ומחלק גזרות סריקה. אחרי כמה שעות הוא מעביר את הפיקוד למח"ט פארן לשעבר, תושב יתד, שממשיך את הסריקות תחת הנחת יסוד ברורה: יש חדירה עד שיוכח אחרת. הסריקות לא מגלות מחבלים נוספים - אך המציאות בשטח מוכיחה אחרת.

בשעה 10:20, לאחר שכוחות הסריקה עזבו את המושב, יוצא אחד התושבים לסריקה נוספת מול הפרצה בגדר - לבדו. דווקא הוא, התושב, הוא שיתפוס חמישה מחבלים נוספים ששכבו על הקרקע ונכנעו. כיתת הכוננות וסמג"ד קרקל יאזקו אותם וירכזו אותם בנקודת כינוס.

רק ב-9 באוקטובר, יומיים אחרי תחילת המתקפה, מפנה כוח קרקל את המחבלים לתחנת המשטרה בנתיבות. עד אז, הם מוחזקים תחת אבטחה אזרחית־משקית. התחקיר מציין עובדה זו בפשטות - אך המשמעות ברורה: במקרה הזה, הריבון הביטחוני בשטח לא היה צה"ל אלא המושב עצמו.

שרשרת פיקוד פגועה - ואחריות רשמית

אחת המסקנות החריפות של התחקיר נוגעת למצב הפיקוד בשעות הקריטיות. צה"ל קובע כי בשעות הבוקר המוקדמות נפגעה שרשרת הפיקוד "מרמת הפלוגה ועד החטיבה הדרומית". הפגיעה יצרה קושי לגבש תמונת מצב ולתאם את פעולות ההגנה על התושבים - ובכללם תושבי יתד.

המשמעות המעשית הייתה שהכוחות הסדירים והמערכתית לא הצליחו להגן על היישוב - וזה נוסח בפירוש במסקנות: "צה"ל נכשל במשימת ההגנה על מושב יתד". לצד זאת, מדגיש התחקיר את תרומת כוחות אוגדה 80, שהגיעו למושב רק בשעות הלילה, לאחר שנאלצו להילחם בדרכם, ואת תרומתם המכרעת של כוחות המח"ט והטנקים בקרב על כביש 232.

הגיבורים של יתד

הטון הרשמי של התחקיר מתעד את האירועים בשפה צבאית, אך בין השורות עולה סיפור ברור: כיתת הכוננות ותושבי יתד פעלו "במהירות ובאחריות מרחיבה תוך חתירה למגע", קיבלו "החלטות נכונות" ומימשו את אחריותם באופן מלא. גם מי שאינם חלק אורגני מכוח ההגנה - לוחמים משוחררים מישיבת מצפה רמון שהוזעקו בידי חבר, תושבים שהחזיקו במחבלים בביתם, אזרחים שיצאו לבד לסריקות - כולם מתוארים כמי שמילאו את החלל שהותירה המערכת הצבאית.

מנגד, אין כמעט התייחסות לתחושת האמון שנפגעה. למשפחות ולחברי הקהילה הוצגה כעת תמונה מלאה יותר, אך גם אין דרך לעקוף את המשפט הפותח את מסקנות התחקיר: מול 11 מחבלים, צה"ל - על כל מערך הפיקוד, האיסוף והאש שלו - נכשל; אזרחים חמושים, במושב קטן בנגב המערבי, הם שהפכו ברגע אחד לקו ההגנה האחרון על הבית.

בעוד הקרב על הכביש מתחולל, המציאות בתוך המושב מבהירה עד כמה הריבון הביטחוני התחלף: ארבעת המחבלים שנתפסו, יחד עם המחבל שנעצר מוקדם יותר בבית התושב, מועברים לחצר בית נוסף. תושבי יתד, אנשי כיתת הכוננות, הם אלה ששומרים עליהם.

הלילה שבין 7 ל-8 באוקטובר אינו שקט. בשעה 01:30 מגיעים שמונה לוחמים מיחידת נץ ומתמקמים בעמדות, אחריהם סגנית מפקד גדוד קרקל והחפ"ק שלה. הרבש"ץ מקבל דיווח על "צפי לגל נוסף של מחבלים" ומורה על עיבוי העמדות. בשעה 06:10 מזהה לוחם נץ דמויות שחוצות את הגדר. סריקות מגלות פרצה, והמושב מכריז על "אביר לילה ג'" - חדירת מחבל.

מח"ט פארן חוזר למושב עם כוחות נוספים - לוט"ר ניצנה, לוט"ר אילת ושלדג - ומחלק גזרות סריקה. אחרי כמה שעות הוא מעביר את הפיקוד למח"ט פארן לשעבר, תושב יתד, שממשיך את הסריקות תחת הנחת יסוד ברורה: יש חדירה עד שיוכח אחרת. הסריקות לא מגלות מחבלים נוספים - אך המציאות בשטח מוכיחה אחרת.

בשעה 10:20, לאחר שכוחות הסריקה עזבו את המושב, יוצא אחד התושבים לסריקה נוספת מול הפרצה בגדר - לבדו. דווקא הוא, התושב, הוא שיתפוס חמישה מחבלים נוספים ששכבו על הקרקע ונכנעו. כיתת הכוננות וסמג"ד קרקל יאזקו אותם וירכזו אותם בנקודת כינוס.

רק ב-9 באוקטובר, יומיים אחרי תחילת המתקפה, מפנה כוח קרקל את המחבלים לתחנת המשטרה בנתיבות. עד אז, הם מוחזקים תחת אבטחה אזרחית־משקית. התחקיר מציין עובדה זו בפשטות - אך המשמעות ברורה: במקרה הזה, הריבון הביטחוני בשטח לא היה צה"ל אלא המושב עצמו.

שרשרת פיקוד פגועה - ואחריות רשמית

אחת המסקנות החריפות של התחקיר נוגעת למצב הפיקוד בשעות הקריטיות. צה"ל קובע כי בשעות הבוקר המוקדמות נפגעה שרשרת הפיקוד "מרמת הפלוגה ועד החטיבה הדרומית". הפגיעה יצרה קושי לגבש תמונת מצב ולתאם את פעולות ההגנה על התושבים - ובכללם תושבי יתד.

המשמעות המעשית הייתה שהכוחות הסדירים והמערכתית לא הצליחו להגן על היישוב - וזה נוסח בפירוש במסקנות: "צה"ל נכשל במשימת ההגנה על מושב יתד". לצד זאת, מדגיש התחקיר את תרומת כוחות אוגדה 80, שהגיעו למושב רק בשעות הלילה, לאחר שנאלצו להילחם בדרכם, ואת תרומתם המכרעת של כוחות המח"ט והטנקים בקרב על כביש 232.

הגיבורים של יתד

הטון הרשמי של התחקיר מתעד את האירועים בשפה צבאית, אך בין השורות עולה סיפור ברור: כיתת הכוננות ותושבי יתד פעלו "במהירות ובאחריות מרחיבה תוך חתירה למגע", קיבלו "החלטות נכונות" ומימשו את אחריותם באופן מלא. גם מי שאינם חלק אורגני מכוח ההגנה - לוחמים משוחררים מישיבת מצפה רמון שהוזעקו בידי חבר, תושבים שהחזיקו במחבלים בביתם, אזרחים שיצאו לבד לסריקות - כולם מתוארים כמי שמילאו את החלל שהותירה המערכת הצבאית.

מנגד, אין כמעט התייחסות לתחושת האמון שנפגעה. למשפחות ולחברי הקהילה הוצגה כעת תמונה מלאה יותר, אך גם אין דרך לעקוף את המשפט הפותח את מסקנות התחקיר: מול 11 מחבלים, צה"ל - על כל מערך הפיקוד, האיסוף והאש שלו - נכשל; אזרחים חמושים, במושב קטן בנגב המערבי, הם שהפכו ברגע אחד לקו ההגנה האחרון על הבית.