מחג האסיף לחג האורות

כדאי לשים לב לקו דמיוני משותף בין חג הסוכות - חג האסיף שהוא רגל מן התורה, לבין חנוכה שהוא בכלל מועד מאוחר שנקבע על-ידי חז"ל. לפי ספר המקבים, באותה שנה שבה גבר צבא יהודה המכבי על שלטון יוון, נבצר היה מעם ישראל לחוג את חג הסוכות, לרבות העלייה לרגל לירושלים. עם הניצחון, לקראת סוף חודש כסלו, בא הדבר על תיקונו ואז נחגג חג הסוכות שנחוג היה מדי שנה שמונה ימים, כשהוא משולב עם חגיגות הניצחון וחנוכת בית המקדש. כך נקבע חג חדש בלוח העברי שיסודו בחג הסוכות שנדחה. מאז, מדי שנה חוגגים שוב את חג הניצחון של המכבים כמו שחגגו אז, באותו חודש כסלו.

אם - כן, מהיכן נובעת הדלקת הנרות בחג האורות? התשובה לכך, במוצאי היום הראשון של חג הסוכות, ובכל הלילות שלאחריו היה נערך בימי בית שני טקס ניסוך המים, שידוע יותר בשמו "שמחת בית השואבה". על-מנת להרבות ששון ושמחה היו מדליקים מדורות גדולות ברחבי העיר ירושלים לציין את האירוע החשוב. זה מה שנאמר במשנה במסכת סוכה פרק ה' משנה ג' "ולא הייתה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה", כך נקשר חג החנוכה בחג הסוכות.

מצאנו קווי דמיון נוספים המשותפים לחג הסוכות ולימי החנוכה ונביא מספר דוגמאות.

א) מספרם של הנרות בחנוכה הולך ופוחת כפרי חג הסוכות.

מובא במסכת שבת דף (כ"א, ע"ב): "תנו רבנן: מצוות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך. בית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך. טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג. טעמא דבית הלל דמעלין בקודש ואין מורידין.

משמע מהדברים שבחג הסוכות מקריבים שבעים פרים בסדר יורד. ביום הראשון ארבעה עשר פרים, בשני שלושה עשר וכך הלאה. הדימוי של נרות חנוכה לפרי חג הסוכות מהווה את הקשר שבין חנוכה לסוכות.

ב) המשותף לסוכה ולנרות חנוכה הוא המספר עשרים.

מובא בגמרא במסכת שבת דף (כ"ב ע"א'): "נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי". היות שקשה לראות הנרות בגלל גובהם הרב ולכן אין מברכין עליהן.

ג) הלל שלם נאמר שמונה ימים בסוכות ובחנוכה.

הדברים נלמדים ממסכת ערכין דף י' ע"א: "אמר ר' יוחנן משום שמעון בן יהוצדק, שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל. שמונה ימי חג הסוכות ושמונה ימי חנוכה ויום טוב הראשון של פסח ויום טוב של עצרת".

המקור לאמירת ההלל נלמד מקל וחומר שהרי מדברי הגמ' במגילה דף (י"ד ע"א): "מעבדות לחירות אמרינן (אומרים) שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן". לאמירת הלל יש חשיבות מהתורה במקרה של יציאה ממוות לחיים, ולכן אומרים הלל כל השמונה ימים.

ד) הדר בסוכות ומהדרין בחנוכה.

מובא במסכת שבת דף (קל"ג ע"ב) על הפסוק "זה אלי ואנווהו" נלמד הדין של הידור במצוות: "התנאה לפניו במצוות עשה סוכה נאה, לולב נאה, שופר נאה וכו'. רש"י על אתר מסביר שהסיבה שלולב יבש פסול לנטילה בכך שאין זה הידור מצווה. התוספות מסבירים שסיבת הפסול של לולב יבש שיש היקש בין לולב לאתרוג שעליו נאמר "פרי עץ הדר". לפי זה יוצא שהן בסוכות והן בחנוכה יש דין של הידור מצווה, ורואים אנו בדברי השולחן ערוך שעיקר דין הדלקת נרות בחנוכה "המהדרין מן המהדרין", שהייתה קיימת רמת הידור מיוחדת שנהגו להוסיף נר אחד לכל אחד מבני הבית.

מוצאים אנו בחנוכה שיש בו מספר לא מבוטל של מצוות ומנהגים ייחודיים מדרבנן המציגים את המורשת ההיסטורית של החשמונאים שבאו לידי ביטוי לסמל של גבורה וחירות.