"מה שטוב למדינה"

אין לקנא בנשיא המדינה, יצחק הרצוג, הנתון בימים אלה - כצפוי וכמשוער - ללחצים אדירים: בעד חנינה לראש הממשלה ונגדה. יש מי שמציעים לו, מן הסתם, דרכים שונות לרבע את המעגל, לעגל פינות, להמציא גלגל חדש וגם להמציא מחדש את הגלגל שהומצא זה מכבר.
חשוב לזכור כי מדובר בנשיא, אשר סופג באחרונה ביקורת חריפה על מה שמתפרש כהעדר אומץ לב אזרחי להתייצב באופן גלוי ונחרץ נגד ניסיונות לערער את היסודות הדמוקרטיים שעליהם מושתתת המדינה, לקעקעם ואולי אף לבטלם.

אלימות, כפי שאמר ראש הממשלה המנוח שנרצח בדם-סתם על-ידי בן עוולה יהודי, אינה רק כרסום יסודות הדמוקרטיה - היא ריסוקה. כך גם ריסוק מושכלות היסוד של משפט צדק, של הטלת דופי והטחת רפש במערכת המשפט, לרבות בערכאה העליונה הגבוהה ביותר שלה - בבית הדין הגבוה לצדק.

אם ייערך משאל בשאלה - מה טוב למדינה, עשויות, ללא ספק, להתקבל תשובות שונות, אשר סביר ביותר, בסבירות קרובה לוודאות, ישקפו קצוות מנוגדים, קטבים: מה שעשוי להיראות לאלה כטובת המדינה עלול להיראות לאחרים בפגיעה אנושה בה, כמעשה של דורשי רעתה.

לכן, אמירתו של כבוד הנשיא כי הוא יחליט (החלטה מעשית!) לפי טובת המדינה עלולה לא לאחות קרעים אלא להמשיך את מלאכת הקריעה והשסע ולהעמיקם. כלוא בין שתי חלופות - אשר בהינתן הנסיבות להנחת בקשת ה"חנינה" לפתחו הופכת כל אחת מהן לבלתי אפשרית עבורו, ולו רק בשל המחיר הגבוה שתגבה ממנו כל החלטה; משופד על קרני הדילמה איזו חלופה יעדיף - בעוד עיני האומה כולה נשואות אליו (לא לתפארת המליצה אלא פשוטן של המלים כמשמעותן המילונית), הוא נדרש לתעצומות גוף ונפש, אשר, לכאורה, הוא חסר אותן.

חוסר הלגיטימיות של מה שמכונה "בקשת החנינה", אף שהנייר הקצר שהוגש לו בחתימת ראש הממשלה לא מנוסח כבקשה, קל וחומר לא כבקשת חנינה, עולה מכל שורה בה. הדף המביך, המהווה עלבון לאינטליגנציה שלנו, זלזול בנו ועצם פרסומו מתכתב היטב עם מילותיו של שלום חנוך ששר "הציבור מטומטם לכן הציבור ישלם", הוא לא פחות מאשר סכין בלב הדמוקרטיה. התנקשות בה.

המשותף לכלל הציבור, אף שלא בשל אותם מניעים ואותם רצונות בסיומו של משפט נתניהו בשל גזל ועושק משאביה של המדינה מעצם הימשכותו לאין-קץ וגם בשל אי-יכולתו של ראש הממשלה (בכל זאת, בשורה התחתונה מדובר באדם בשר ודם, מוכשר ככל שיהיה) לייחד זמן יקר כל כך של מי שהוא המפקד העליון שלנו לענייניו האישיים בעוד עליו להקדיש 24/7 לניהול המדינה, עשוי לשמש מכנה משותף לקבלת החלטה על סיומו במהירות האפשרית, אך לא כך. לא במחיר מכירת חיסול של כל ההאשמות נגדו ופטירתו מהן בלא כלום. לא בעשיית צחוק ממערכת המשפט שהוא מתעלל בה, מבזה אותה והופך את היושבים על כס השיפוט בה לבובות-סמרטוטים הקשורות לחוט שהוא ופרקליטיו משתעשעים בהן כרצונם.

נקרתה לך, אדוני הנשיא, הזדמנות נדירה, תקדימית, לנסח אמירה ערכית, חד-משמעית: בסמכותך להעניק לאיש חנינה אבל לא בהעדר כל תשלום, בהעדר כל מחיר, פטור ללא עונש, ללא סנקציה, ללא כלום. עליך לסלול את הדרך הזו. עליך לעקור את הסלעים, לפרוץ נתיב. זו עבודה קשה, מייסרת, אבל היא צריכה להיעשות במהירות. הזמן דוחק. בך. בו. בכולנו.
לא ניתן להתמהמה ולמסמס את "בקשת החנינה" ולא ניתן להסתתר בטענה של "כובד ראש ושיקול דעת".

הכל גלוי, מכובדי. הכל ידוע. בידיך ההחלטה. אין מה לעשות - הבדידות בראש הפירמידה קשה וקרה. יש לך אין-ספור סמכויות אבל גם אחריות. מעולם לא הייתה מוטלת על כתפו של מי מנשיאי ישראל לדורותיהם אחריות כה גדולה, כה כבדה, כה הרת משמעות - לכאן או לכאן. היא מונחת על כתפיך. אין מה לעשות - לא רק יוקרה, כבוד וכיבודים מזמן התפקיד. גם קבלת החלטות. אחת הגורליות שבהן נקרתה במשמרת שלך. עכשיו זה רק אתה, משופד על קרני הדילמה.