אלף שגרירים

מייק אבנס הוא נוצרי אבנגליסטי מאוד ידוע. הוא פרסם עשרות ספרים (מאד מעניינים, לדוגמה על האיום האירני למלחמה גרעינית), ובירושלים הוא הקים מרכז "ידידי ציון: "בנין, מוזאון, מקום הארחה, מרכז תקשורת ופעילות.

לאבנגליסטים אין היררכיה של תארים כמו בכנסיה הקתולית, וכל אדם יכול להיות "פסטור" (איש דת). לאחרונה יש ביניהם כאלו האוהבים להתגנדר בתארים ואף אימצו את התואר "הגמון" (שלפרושם הוא פסטור עם אחריות מורחבת). בדומה לנישואים בלאס וגאס, תארים "מתקדמים" לנוצרים שווים בערך את פיסת הניר עליו הם נכתבו. אך בחיים, מי שדורש, נראה שמתייחסים אליו יותר בכבוד.

את מייק אבנס ניתן לראות עם שועי עולם ומנהיגיו. הוא אינו מתגנדר בתארים אך כן במספרים. ארגונו טוען שעשרות מיליונים עוקבים אחריו ברחבי העולם. נוכל לתאר זאת אחרת: מייק אבנס עומד בראש "מיניסטרי" (ארגון נוצרי) בעל חשיפה גבוהה מאד. דלתות נפתחות בפניו במדינות רבות. ואת הכל הוא מתעל לאהבת ישראל - אהבה עמוקה ובלתי מתפשרת, עמידה איתנה, אמיצה, סלילת דרך ומאמצים בלתי נלאים מהלך שנים רבות. אך האם באמת יש שם עשרות מיליוני מאמינים השייכים לארגונו? בזאת הרשו לי להטיל ספק.

גם אם נפחית את ההאדרה העצמית ומאמצי השיווק של מייק אבנס וידידי ציון, התברכנו שזה אחד מחברינו; וכידוע מעטים הם מאד. בנקודה מסוימת - כמדומני כשבנימין נתניהו הפסיד בבחירות - נראה שאבנס איבד את דעתו לזמן קצר. הוא יצא במתקפה חסרת תקדים, באיום שהוא ישלח גלים גלים של נוצרים מאמינים למתקפה כדי להציל את ישראל. לחלק מאיתנו הדבר נראה ששגעון הגדלות שעלה לראשו, אך במחשבה שנייה ברור היה שהוא סיכן את הכל - מעמדו, יחסי אחרים אליו ואפילו מקור פרנסה כדי להגן על מה שהוא מאמין. מעטים מאוד היו מעזים לעשות זאת, משל אברהם שהוביל את בנו לעקדה.

מסתבר שאלוהים מציב אנשים בעמדות של כוח והשפעה עצומים לא בגלל שהם "האמא תרזה." לכל אחד יש פגמים או מומים אלו ואחרים. הם לא חסידי עולם וגם לא מלאכים. אך יש להם יכולות ומאפייני מנהיגות ייחודיים. מייק אבנס הוא ודאי אחד מהם. אנחנו לא צריכים לאהוב אותו, אך בהחלט להיות אסירי תודה. למי שלא ביקר במוזאון ידידי ציון אשר בירושלים, מאוד מומלץ לעשות זאת. מדוע? כי המבקר נחשף לנוצרים חסידי אומות עולם שעמדו לצד ישראל ו/או העם היהודי כשמעטים העזו לעשות זאת. זו תזכורת טובה, כי ראש הכנסיה הקתולית מהלך השואה ואחריה שיתף פעולה עם הנאצים. גם בימינו, האפיפיור הנוכחי, כמו גם קודמו, לא פועלים למען אנשיהם הנטבחים באפריקה ובמזרח התיכון, כי אם מקדמים את העזתים או את המוסלמים. טוב להראות שיש נוצרים מאמינים שסיכנו את חייהם, חיי משפחותיהם וקהילותיהם למען הצלת יהודים או עזרה ותמיכה - כי זו הדרך הנכונה לפי התנ"ך.

בין הנוצרים האבנגליסטים בארה"ב לא אוהבים במיוחד את אבנס. נזכור שהוא "התחרות" (כל מיניסטרי ניצב בתחרות ישירה עם מיניסטריז אחרים). ובכל זאת, בין הנוצרים שקבעו את מקום חייהם בארץ, הוא אחד הבולטים, המקושרים והמתוקשרים ביותר. לרבעון השנה האחרון ב-2025, משה"ח קיבל תקציב מיוחד של הרבה למעלה ממאה מיליון דולר להביא משלחות ומשפיענים מרחבי העולם לסיורים בארץ. התקציב כולו חוסל בבת אחת, אך על דאגה, שר החוץ בישר זה לא מכבר שמשרדו מקבל תקציב נוסף של כמיליארד דולר למלחמה על תודעת הקהל בעולם.

בין כל המשלחות עד כה, גולת הכותרת (למי שעוסק עם הנוצרים) היא ודאי המשלחת שארגן אבנס. אין מה להגיד - הוא איש שיווק פר אקסלנס. קבוצה המונה אלף פסטורים אמריקנים הגיעה ארצה למה שהוגדר כ"כנס השגרירים 2025." אם נסתכל אחורה בציר הזמן, מדי שנה מיניסטרי אחר, השגרירות הנוצרית בירושלים (זה ארגון, לא שגרירות דיפלומטית) מביא אלפי נוצרים לחגיגות סוכות. כך שאלף אנשים בבת אחת נשמע מאוד מרשים, אך מתגמד לעומת מעשי אחרים.

ובכל זאת, מהלך שבועיים כבר, יש ידיעות וכתבות על "אלף הנוצרים שהגיעו ארצה." (ב-net אפילו הגדילו וקראו להם "כמרים" שזו טעות בסיסית כמובן של אי-ידיעת ההבדלים בין זרמים שונים של הנצרות.) הם היו בהר הרצל והניחו פרחים. הם נפגשו עם פדויי שבי וניתן היה להרגיש את האהבה והתמיכה העצומות. הם נסעו לשילה הקדומה, שם עמד המשכן משך כ-400 שנים. הם התפללו בכותל עם רב הכותל והמקומות הקדושים. הם טיילו במנהרות הכותל וראו את פסלי הזכוכית של ג׳רמי ויעל (ז"ל) לנגפורד בשרשרת הדורות. הם ביקרו בעיר העתיקה והלכו בדרך היסורים של ישו.

אלף נוצרים, אלף שגרירים, אלף פסטורים שהגיעו מארה"ב בתחילת דצמבר ארצה. נכון שמשה"ח תקצב את זה, ונכון גם שארגונו של מייק אבנס משייך לעצמו את כל התהילה והכבוד, אך הנה יש לנו אלף אנשים עבורם התנ"ך קרם עור וגידים, שהלכו בדרכו של האלוהים שלהם, שהיה יהודי וחי כיהודי. ועכשיו הם חוזרים ואיתם הבשורה והחדשות הטובות של ציון וירושלים.

אין ספק שאבנס וארגונו יחלבו את הכינוס עד הטיפה האחרונה, ואצלו יחול גם נס חנוכה והטיפה אחרי-האחרונה תספיק לשנים רבות מאוד ממש כמו אותו כד שמן קטן. אילו רק המארחים-מממנים היו משכילים לעשות את אותו הדבר ולמצות כל אחד מהכנסים שהתקיימו לא כדבר חד-פעמי כי אם כהזדמנות לפתוח דלתות ולייצר קשרים ולמסד ולחזק אותם, הרי שמצבנו היה טוב יותר.

לדוגמה, לפני שבע שנים, בכנס אחר שמשה"ח היה אחד משלושת מממניו, עמדו בכירים במשרד והבטיחו לשמור על קשר עת המבקרים יחזרו לארצותיהם. זה נשמע כה מזמין ומפתה, כה הגיוני ונורמלי. הלא למשה"ח נציגויות בכל אותן המדינות, וודאי חשוב למשרד לשמור על קשר עם "שגריריו" החדשים, אלו בהם הוא השקיע ממון רב (מכספי משלם המיסים הישראלי) - כסף שלא בא בקלות כי משרדים ממשלתיים שונים התחרו עליו. עברו שבע שנים בדיוק, ואותם בכירים הגיעו לכינוס המשך. הם זכרו את אותו כינוס ואת משתתפיו. אך מהלך שבע השנים - קול דממה דקה; קולם לא נשמע.

כספים שבאים בקלות ומוצאים בקלות סופם ששוכחים אותם בקלות. אולי על כך נאמר "כי בזעת אפיך תאכל לחם." כשלא מתאמצים, והכסף לא שלך, והתוצאות נעימות למראה ולמגע, בהחלט אין צורך לטרוח ולעשות משהו מעבר. אך כשכל פרוטה חשובה, מנסים להפוך אותה מאחת לרבות, ולהגדיל את ערכה. משרד החוץ אף פעם לא ידע לעשות זאת. איני יודע מדוע לצפות שדווקא עכשיו הוא יוולד מחדש.

כדאי לכנס את כל הבכירים המאד-מאד חשובים וללמוד מאחרים. הנה, ראו, מיניסטרי קטן בשם "ידידי ציון" ועד כמה גדולה התהודה. אנחנו זקוקים לכל חייל, לכל קול, לכל דובר אמת - בזמנים אלו יותר מאשר בכל זמן אחר. זו לא פחיתות כבוד ללמוד. ועוד יותר חשוב להיות אסירי תודה ולהראות זאת בשוטף, לא רק כשאנחנו צריכים משהו, זקוקים ומשוועים לעזרה.