חג הגבורה היהודית

הידעתם, כי לגירוש היהודים מעזה, בהינתקות ב-2005, שביצע שרון הגדול, קדם ביותר מ-1,600 שנים גירוש הקהילה היהודית משם על-ידי קונסטנטינוס הגדול, בשנת 331? כבר בתקופת החשמונאים התיישבו יהודים בעזה - עד למאורעות תרפ"ט. התיישבות שחודשה לאחר מלחמת ששת הימים.

עד היום לא ברור לחלוטין מה באמת הניע את המנהיג הישראלי לבצע את העקירה האכזרית, שהמיטה עלינו גם את אסון 7 באוקטובר, בעוד שהעקירה שביצע הקיסר הרומי הייתה ממניעים אנטישמיים ברורים.

כמו לפני עשרים שנה, גם אז שגשגה בעזה קהילה יהודית ולה סמוך לשפת הים מרכז קהילתי-רוחני, בית-כנסת ענקי ובו פסיפס מפואר. דמותו של דוד המלך, פורט על נבל, בולטת במרכז הפסיפס. בין 1967 ל-2005 יכלו מבקרים בישראל לטייל במקום - עד שנהרס כליל בידי שלטון החמאס. בכמה מערי ישראל ישנו רחוב על שם ישראל נג'ארה. מעטים יודעים כי היה רבה של עזה ומחבר הפיוט "יה ריבון עולם". והפסיפס? הוא מוצג כיום במוזאון הפסיפסים על אם הדרך בין ירושלים לים המלח.

באפריל 1985 התלוויתי לראש הממשלה שמיר בביקורו ברצועה. עברנו ממקום למקום - וראינו יישוב יהודי מתחדש לתפארת: ניסנית, נוה-דקלים, עצמונה, רפיח-ים, גני-טל, כפר-דרום... ראש הממשלה הביע התפעלותו מההתיישבות החלוצית והכריז בקולו הנחוש, כי רצועת עזה, כמו גם יהודה ושומרון, חבלי המולדת ההיסטורית, לעד יהיו בריבונות ישראל.

"חבל ארץ מתחדש" - נכתב על מפת האזור שניתנה לראש הממשלה ולפמליה. שמיר לא שיער אז מה יעולל מי שימלא אחריו את תפקיד ראש הליכוד וראש הממשלה... שר הביטחון בממשלת שמיר באותה שנה, 1985, היה יצחק רבין. צה"ל היה הריבון ברצועה. בחג החנוכה תשמ"ו קיימו רצי מכבי את מרוץ הלפיד המסורתי ממודיעין, שהיה אמור להמשיך הפעם אל גוש-קטיף וחבל עזה, ולסיים בהדלקת חנוכיה באתר בית-הכנסת העתיק סמוך לשפת ימה של עזה.

האירוע תואם מראש עם גורמי צה"ל, וניתנה אבטחה צבאית למשתתפי המרוץ. אלא ששר הביטחון הטיל וטו על קיום טקס הדלקת החנוכיה באתר בית-הכנסת, ורבה הייתה האכזבה. חנוכיות דלקו בכל היישובים היהודים, באותה שנה ובשנים אחריו - עד לחורבן. גם אמש, חנוכה תשפ"ו, הודלקו חנוכיות ברחבי הרצועה. נר ראשון של חג המכבים, חג האורות, חג הגבורה היהודית. לא על-ידי מתיישבים יהודיים כי אם על-ידי חיילי צה"ל, החשמונאים של ימינו, העומדים על המשמר לאורך הקו הצהוב, החוצה את הרצועה לאורכה.

והרצועה עצמה? - היש להשוות את מראותיה היום למה שהייתה לפני ההינתקות? ישובים יהודים על קרקעות מדינה, לצד ישובים ערביים ידועים כמו העיר עזה, חאן-יוניס, דיר-אל-בלח. לא חיים בדו-קיום, אבל כמעט בהשלמה. יהודים עושים קניות בעזה, ערבים עובדים בהתנחלויות, והכל תחת ממשל צבאי שדואג שהחיים ברצועה יתנהלו באופן נורמלי ככל האפשר.

אכן, מפעם לפעם התרחשו פיגועים רצחניים. הם לא הרתיעו את המתיישבים. הרצון בהשמדת ישראל, לא ברווחת חייהם של שני מיליונים ערבים, הוא שהניע את ארגון הטרור הרצחני בהכנותיו לקראת 7 באוקטובר, באסון שהמיט על ישראל ועל נתיניו. עזה היום היא עיי חורבות, שביניהם נעים אנה ואנה אנשים אומללים, רבים מהם שיתפו פעולה עם השלטון החמאסי הרודני, באותה שבת ארורה של שמחת תורה. מוות, הרס, רעב, חיים באוהלים שטופי מים ובוץ - כל מכות אלה הן אך ורק באשמת החמאס. אל לנו להתנצל בפני אומות העולם ששכחו כיצד כל הסאגה הנוראה הזאת החלה ובאשמת מי. האצבע על המצב הנורא ברצועה מכוונת בזדון כלפי ישראל. שנאת עולם לעם עולם, וכיום - למדינתו.

בכל בתי ישראל, בחוצות הערים, במחנות צה"ל הודלק אמש נר ראשון של חנוכה. החג והנס שהוא מעלה על נס, רומם לאורך כל שדרת הדורות את רוחו של העם היהודי, על אחת כמה וכמה היום, במצוקתנו מול האויב הערבי ומול שנאת העולם. הנרות הללו, לראותם ולא להשתמש בהן, דולקים כדי להאיר לנו מול החשיכה העולמית את צדקתנו ועוצמתנו, לפני אלפי שנים, כך גם עתה.

ולא, איני רומז בדבריי לחידוש ההתיישבות היהודית ברצועה, רעיון שבו משתעשעים לא מעטים בקרבנו. לדאבון הלב, את הגלגל אי-אפשר ואין צורך להשיב. חבל עזה וגוש-קטיף יהיו חקוקים לעד בתולדותינו כסמל לחלוציות ציונית מפוארת, וגם כנורה אדומה, היסטורית, מול כל ניסיון נוסף בעתיד לנסיגה מחבלי מולדת ולהפקרתם לשלטון עויין, שכל רצונו הוא בהשמדת המדינה היהודית.