100 שנה חלפו מאז הוצגה לראשונה בשנת 1925 תערוכה תחת הכותרת: "האובייקטיביות החדשה" במאנהיים שבגרמניה. בתערוכה זו, באוצרותו של גוסטב הרטלאוב, הוצגו יצירות של אומנים גרמנים כמו: ג'ורג' גרוס, אוטו דיקס, רודולף שליכטר, כריסטיאן שאד, וגיאורג שולץ.
הציורים שנבחרו הציגו מבט ביקורתי על המציאות שאחרי מלחמת העולם הראשונה, והשפעותיה הנוראות על החיים החברתיים והאישיים בגרמניה בין שתי מלחמות העולם. האומנים נמנעו מלעסוק בנושאים אידיליים ואישיים ומיקדו את מאמציהם וכישרונם בנתינת דימוי חזותי ל" זוועות המלחמה" (זה גם השם שניתן לסדרת עבודות של אוטו דיקס, שאחת מהן מוצגת בתערוכה).
|
|
|
|
 אוטו דיקס. המלחמה, 1924 [צילום: דליה הקר אוריון]
|
|
כמו-כן תוארו חיי היום יום שאחרי המלחמה. לדבריו של ההיסטוריון והאוצר גוסטב הרטלאוב "כעת מבטאה האומנות את המאמץ האנושי למצוא קרקע יציבה, אובייקטיבית, להראות את הדברים כמות שהם". התנועה שהפכה להיות בעלת השפעה רבה בתקופתה, הפכה לדוגמה לאומץ לראות ולהראות את המתרחש באמת."
ישנם אומנים כמו פבלו פיקאסו לדוגמה שיצא נגד המשטר הפוליטי בארצו ספרד ונגד הטבח נגד הבסקים ביצירתו הידועה "הגרניקה". לדעתו: "אמן חייב להיות פוליטי או לא להיות בכלל".
|
|
|
|
|
 האנה הוך, "נוף סמלי 1", 1924 [צילום: דליה הקר אוריון]
|
|
לצערנו המחאה האומנותית לא מסוגלת למנוע את הישנות האירועים של מלחמות והפוגות. למרות הידיעה על התוצאות המחרידות, ממשיכות המלחמות, כפי שגם אנו חווינו על בשרנו בתקופה הנוכחית.
התערוכה "סוף היום: מאה שנה לתנועת האובייקטיביות החדשה", מוצגת במלאת 100 שנה לתערוכה במאנהיים. האוצר ד"ר נעם גל בחר כ-100 יצירות, שניתן לראותם בין התאריכים 16.12.25- 23.5.26. באולם מרכוס ב' מיזנה, בבנין ע"ש קרן משפחת פאולסון, שבמוזאון תל אביב.
|
|
|
|
|
 פליקס נוסבאום, "פארק עתיקות", 1931 [צילום: דליה הקר אוריון]
|
|
ראוי לציין שהיצירות מוצגות בארץ תודות למחווה של אספן אומנות גרמני בשם יאן פישר, שמצא לנכון שהמקום והתקופה המתאימים ביותר לחשוף את האוסף שלו, היא התקופה הנוכחית בארצנו. חיי היום יום של האנשים בעיר בגרמניה לפני מאה שנה, הודגמו דרך ארגון מקורי של האוצר ד"ר נעם גל.
בתערוכה, המשתרעת על פני כמה אולמות, יש חלוקה המראה יום בחיי אדם צעיר המתחילה ברגע בו הוא נמצא בבוקר בביתו, הולך לסטודיו שלו, עובר ברחוב מלא פיתויים, מבקר בתיאטרון אוונגארדי ושותה לשכרה בבר מחתרתי בשעות המאוחרות של הלילה.
|
|
|
|
|
 ולטר דקסל. טמפרה על קרטון, 1933 [צילום: דליה הקר אוריון]
|
|
בכל חלל תצוגה יש רהיטים ואביזרים המאפיינים את המקום והתקופה. כמו לדוגמה מסך תיאטרון, שידה כו', המגבירים את התחושה של מסע בזמן. סידור הציורים והפסלים בתערוכה מבליט את ייחודם. כמו לדוגמה הפסלים המונוכרומיים של כריסטוף פול המתארים פועל, פועלת וילדים, מוצבים על פודיום למרגלות ציור צבעוני במיוחד של סשה וידרהולד "סירות מפרש בנמל" (1929).
בתערוכה מוצגים נושאים שונים כמו דיוקנאות, ביניהם מרשים הדיוקן העצמי של וילהלם היינה (1926, שמן על עץ) שנקרא "הסטודיו-דיוקן עצמי". בציור משולבת גם גולגולת של חיה, אלמנטים בוטניים וברקע עמודים עמודים אניגמטיים עם ראשים דמויי פטריות.
|
|
|
|
|
 מרסל רונאי. "מלח ונערתו", 1929 [צילום: דליה הקר אוריון]
|
|
יש גם דיוקנאות סכמטיים המעלים במספר קווים טיפוסים אופייניים. כמו לדוגמה ארבעת הדיוקנאות שצוירו על-ידי ולטר דקסל: פרידריך היפה, הפיראט, הסרסור ופרנץ זלטה מנהיג "קסדות הפלדה". ישנם נופים נטורליסטיים, אקספקסיביים וסכמטיים, כמו "נוף סמלי 1" שצויר בשנת על-ידי האנה הוך בשנת 1924. בציור נראה נוף קוביסטי סכמטי קר ומנוכר.
האנה קוך הייתה האישה היחידה בחוג האומנים של דאדא-ברלין (לצידו של ג'ורג' גרוס). היא פיתחה טכניקה של פוטומונטאג' שחובר לסצנות עוקצניות על החברה הבורגנית הגרמנית. בתערוכה מוצגים כמה מציוריה הצבעוניים. ראוי לציין שבתערוכה מוצגות גם עבודות נוספות של ציירות פורצות דרך. התערוכה מציגה מבט מפוכח גם על המצב העכשווי כאן ומהדהדת את הביקורת של אומני "האובייקטיביות החדשה", המתכתבת עם הביקורת של כאן ועכשיו.
|
|
תפוס כינוי יחודי
המלחמה בחשבוניות הפיקטיביות הצילה עשרות מיליארדים 
