חשד כבד

קראתי את פסק הדין של בית המשפט המחוזי שחייב את השר בן-גביר לקדם את רפ"ק רינת סבן, ולדעתי מדובר בפסק דין שהוא גם נכון מבחינה משפטית וגם חשוב מבחינה ציבורית. הדרג המקצועי במשטרה כולו תמך בקידום של סבן, וגם איתמר בן-גביר בתחילה אישר את הקידום, אך המהלך הופסק לאחר עדותה של סבן במשפט נתניהו, בטענה שהתנהלותה של סבן בחקירה ובעדות הייתה בעייתית.

הענין הוא בכך שמפסק הדין עולה שגם אם אומנם סבן התנהלה שלא כשורה במסגרת החקירה, הרי שהחריגות הנטענות לא היו ייחודיות לסבן, שנטלה חלק שולי יחסית בחקירה, והן גם מעולם לא נחקרו, ולא ננקטו נגד סבן הליכים משמעתיים או אחרים בגין החריגות הנטענות.

כמובן, אנחנו לא מעוניינים בשוטרים שחורגים מהנהלים ופועלים שלא כשורה. אך מצד שני כולנו יודעים שהמקרים בהם שוטרים בכל זאת חורגים מהנהלים הם רבים, וזה נראה לי בעייתי מאוד לאפשר לשר להשתמש בטיעון הזה באופן בררני שכזה, כדי לחסום קידומם של קצינים ספציפיים - אבל לא אחרים.

אמנם, אישור הקידום הוא בסמכות השר. אך כאשר הסירוב נעשה באופן שרירותי ובררני, על יסוד טענות שלא התבררו ולא נחקרו, וכאמור בניגוד גמור לעמדת הדרג המקצועי במשטרה - זה בוודאי המקרה שבו מתעורר החשד הכבד שההחלטה התקבלה משיקולים פוליטיים. כך פסק בית המשפט, ואני בכל אופן השתכנעתי. ויותר משאנחנו לא רוצים שוטרים שחורגים מהנהלים, אנחנו לא רוצים משטרה שהקידומים בה נקבעים משיקולים פוליטיים.

התהייה היחידה שנותרה מנקרת בי גם אחרי שקראתי את פסק הדין - העובדה שסבן יוצגה על-ידי התנועה לאיכות השלטון. השופט כותב שניתן על-כך אישור מצד היועץ המשפטי של המשטרה, אבל בעיני גם זה בעייתי ביותר. לדעתי, עמותה ציבורית שמזוהה פוליטית בצורה כל-כך בוטה כמו התנועה לאיכות השלטון לא אמורה לייצג שוטרת בתפקיד בהליכים מול השר.