לירז גרין: השיר שהתעורר אחרי גיל 40

כוכב יאיר כקהל בית: הופעה מול השכנים

ערב ההופעה בכוכב יאיר-צור יגאל הוא סוג של סגירת מעגל. "מי עושה דבר כזה - להופיע מול השכנים שלו?" היא צוחקת, "מזל שאני לא טובה בלהסתכל לכם בעיניים אחרי זה בסופר." ההורים שלה, היא מספרת בגאווה, לא מחמיצים אף הופעה - וגם לערב הזה הם הגיעו "עד צור יגאל".

בין השירים היא משתפת את הקהל בתרגיל נשימה קצר, כדי לפרק את ההתרגשות - שלה ושל הצופים. "אתם יודעים, אומנים עולים לבמה ונראים כאילו הכל בסדר. בפנים אנחנו מרוסקים. אז בואו נעשה ביחד נשימה."

יש בה תמהיל נדיר של פגיעות ונחישות. באחד הקטעים היא חוזרת לסיפור על בכיר בתעשיה שאמר לה שהיא "כבר מבוגרת מדי להגשים חלומות". היא מחייכת, אבל הטון נחוש: "אמרתי לעצמי - אני אראה לו מה זה. אני לא אנטי, אני אנטי אנטי-אייג'ינג."

הגיל, מבחינתה, הוא לא מכשול אלא תוכן. שירים כמו "אנטי אייג'ינג", "בלה בלה בלה את כבר ילדה גדולה" ו"כל הזמן קצת יותר" מתכתבים עם דימוי הגוף, החיים ברשת, העומס הנפשי של ההורות ושל הקריירה, והלחץ הבלתי פוסק "להספיק עוד משהו".

בין אקס מיתולוגי לבת שעזבה את הבית

הרפרטואר של גרין נע בין שירים אישיים מאוד על מערכות יחסים, דרך שירי אימהות ועד מבט מפוקח על תעשיית המוזיקה. "זה ממש לא טריוויאלי להשמיע שיר על האקס המיתולוגי כשבן הזוג שלך, שעימך 22 שנה, יושב בקהל ועושה לך הגברה", היא אומרת לקראת ביצוע "מיתוס" - אחד השירים הבולטים ברפרטואר שלה, שיצא כסינגל רשמי ב-2023.

שירים אחרים נוגעים בכאב ההורי: על הבת שעזבה לשנת שירות בשדה בוקר, על דכדוך שלאחר לידה ("זה לא דיכאון, לא להגזים", היא מתעקשת, אבל המילים מספרות סיפור קצת יותר מורכב), על הרצון "להיות שם" לילדות שלה בלי לאבד את עצמה בדרך.

אחד השירים המרגשים בהופעה נולד ממפגש עם ילדה על הספקטרום, שלימדה אותה לתקשר "בלי מילים, רק בצלילים". משם נולד שיר על האפשרות לצמצם את הרעש המילולי לטובת מוזיקה שמדברת מתחת לרדאר.

"טוב אחד": שיר תפילה מימי הקורונה אל תוך 7 באוקטובר

בסיום הערב היא מגיעה לשיר שהפך לסוג של הצהרת כוונות אמנותית ואנושית - "טוב אחד". את המילים כתבה עוד בתקופת הקורונה, כשהייתה מוקפת קולגות מעולם התרבות שעסקו בהתנדבות הדדית ובחיזוק קהילתי. שנים אחר כך השיר הולחן, אך נשאר במגירה, עד שהמציאות הדביקה אותו.

ב-7 באוקטובר 2023, המלחמה והטרגדיה הלאומית פוגשות אותה גם באופן אישי. המפיק המוזיקלי שאיתו עבדה, אור סלע, מאבד ונפרד מ-12 מבני משפחתו במתקפת הטרור; חלקם נרצחו וחלקם נחטפו לעזה. כמה שבועות לאחר מכן, כשההלם הראשוני מעט שוכך, היא חוזרת לטקסט הישן ומבינה שהוא מקבל משמעות כמעט נבואית: שיר על חסד קטן בתוך חושך גדול, על קהילה שמתעקשת להפוך "תהום" ל"אור גדול".

היא מחליטה להוציא את "טוב אחד" כסינגל, ולהקדיש את כל הרווחים מההאזנות ומהצפיות למטה משפחות החטופים והנעדרים. סביב השיר מתגייסים מתנדבים - מוזיקאים, צלמים, עורכים ואנשי הפקה - ובקליפ משולבים עשרות סרטוני התנדבות מרחבי הארץ: מחמ"לים אזרחיים ועד מטבחים קהילתיים הסעות לחיילים ועד יוזמות חיבוק למפונים.

בהופעה בכוכב יאיר, כשהיא מגיעה ל"טוב אחד", האולם שקט במיוחד. גרין מציגה את השיר כ"תפילה הקטנה שלי בתוך כל המלחמה הזו" ומסבירה שבמשך חודשים כל שקל מהשיר הועבר לתמיכה במשפחות. ואז היא שרה, בקול מעט רועד אבל חד וברור:

השמיים יודעים לבכות אחרי תקופת בצורת
הידיים יודעות לכתוב אחרי זמן המחסום
העיניים רוצות לראות לאור נרות, עם ריח קטורת
להקל על המכאוב במלחמה ובשלום

ובהמשך, בפזמון שחרוט היטב גם בלב הקהל:

ואם כולם יודעים כיצד מתוך הכלום מגיע חסד
אז גם אנחנו לא לבד בחשיכה של האתמול
ואם לא נעמוד בצד ולא נראה הכל מנגד
אז נהפוך לטוב אחד מתוך תהום - לאור גדול

אלה מילים פשוטות לכאורה, ובכל זאת הן טעונות: אמונה באדם, בקהילה, במעשה הקטן. זה אותו חוט שעובר לאורך הערב - מהילדה בבארותיים שכותבת לעצמה שירים בראש, דרך הבימאית שמעמידה אחרים על הבמה, ועד הזמרת שכותבת לעצמה מקום באמצע המסיבה, אבל גם יודעת שלפעמים מספיקים עשרים אנשים בספרייה כדי למלא אולם שלם באור.

"אני פה כדי לא לכעוס על מה שלא בחרתי"

אולי זה לב הדיוקן של לירז גרין: היא לא באה "להוכיח" שצריך היה לתת לה מקום מוקדם יותר, אלא לחגוג את העובדה שהחלום התעורר דווקא עכשיו. "אני לא פה כדי לכעוס על מה שלא בחרתי בגיל צעיר", היא אומרת באחד מרגעי השיתוף. "חיים פעם אחת, וצריך כל יום לעשות קצת יותר ממה שאנחנו באמת רוצים."

בין המילים, השירים, הספרים והכנסים שהיא מביימת, נולדת דמות מורכבת: אישה של סיפורים, שעוברת סוף-סוף מהפרומפטר אל המיקרופון. תושבת כוכב יאיר-צור יגאל, ילדת בארותיים לשעבר, שעדיין מדברת בחרוזים - רק שהפעם, כל היישוב מוזמן להקשיב.