כשל תפיסתי במחלקת החנינות

הקדשתי את היממה האחרונה ללמידה מעמיקה של חוות הדעת מטעם מחלקת החנינות במשרד המשפטים בעניין בקשת החנינה של ראש הממשלה, כמו גם של פסיקות בית המשפט העליון לאורך השנים. חוות הדעת, על 198 סעיפיה, כתובה במקצועיות רבה. אך מבעד למלל המשפטי והאסמכתאות, עולה כשל תפיסתי עמוק: הפקידות המשפטית מנסה לבחון אירוע היסטורי, לאומי וחוקתי חסר תקדים, מבעד למשקפיים הצרים והטכניים של ההליך הפלילי השגרתי. היא מתעלמת לחלוטין מכך שסמכות החנינה היא חיצונית למרחב הרגיל של מערכת המשפט.

מחלקת החנינות נתלית בפסק דין ברזילי (פרשת קו 300) בניסיון לאבחן ולסכל את החנינה כעת. מבלי להיכנס לטיב ה"הודאה" שניתנה אז, חשוב להדגיש בצורה הברורה ביותר: פסק דין ברזילי כלל לא מתנה את סמכות החנינה של הנשיא בקיומה של הודאה מוקדמת. פסק הדין קבע מפורשות את עצם קיומה של הסמכות לחון אדם טרם הרשעה. הא ותו לא. כל היתר אלו נסיבות שרירותיות של המקרה שנדון שם. יתרה מכך, פסק הדין אף מכיר בכך שהנשיא יכול - וצריך - לשקול שיקולים ביטחוניים, לאומיים ומדיניים במתן חנינה.

אולם, בעוד שמחלקת החנינות עשתה את עבודתה בהתנהלות מקצועית וראויה, גם אם אני חולק עליה מהותית - הרי שצר לי לומר כי התנהלות היועצת המשפטית לממשלה באותו עניין ממש, הינה בלתי ראויה בעליל, ומביישת את מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה. הדבר מצוין אפילו בחלקו, כביקורת פומבית, בתוך חוות הדעת עצמה: במשך שלושה חודשים וחצי תמימים התעלמה היועמ"שית מהפניות בנושא. המשכו של המחדל בכך שהיא כלל לא טרחה לענות לפניותיו החוזרות ונשנות של שר המשפטים, יריב לוין, באשר לסוגיית מניעתו. השיא הגיע עד לניסיונות אקטיביים של היועמ"שית למנוע את עצם מסירת חוות הדעת.

אין מילים לתאר את האכזבה העמוקה מהתנהלות נלוזה זו. דווקא נושא התפקיד שאמור להיות מגדלור של שמירה על החוק, הצדק והמנהל התקין, בוחר להתנהל בשיטות של השתקה וגרירת רגליים. כפי שקבע בית המשפט בבג"ץ ניר זוהר, מוסד הנשיאות הוא "הרשות המחוננת". סמכות החנינה היא סמכות ריבונית, רחבה ועצמאית. היא נועדה להיות בדיוק אותו "שסתום ביטחון" למקרים שבהם הדין היבש והאינרציה העיוורת של מערכת המשפט מתנגשים חזיתית עם האינטרסים הקיומיים והרחבים של האומה.

מחלקת החנינות מודה ביושר בחוות דעתה (בסעיף 197) כי "אין בידיה כלים מקצועיים" לאמוד את האתגרים הביטחוניים והמדיניים שניצבים לפתחנו. היא צודקת. אלא שזה כלל לא מוטל עליה. בדיוק בשביל זה קיימת הנהגה נבחרת בדמוקרטיה - כדי לקבל את ההכרעות הרחבות שאינן נמדדות בסרגל הצר של הדין הפלילי. בימים אלה אני עמל על כתיבת חוות הדעת המלאה שתוגש לנשיא המדינה. חוות דעת אשר תעמיד את סמכות החנינה במקומה החוקתי הראוי לה, ותמליץ לפעול מתוך שיקולים רחבים, מתוך ראייה היסטורית, ומתוך אחריות עליונה לעתידה, לביטחונה ולאחדותה של מדינת ישראל.