השכירות ניצחה בנוק אאוט

מדד הדיור האחרון שהתייחס לחודשים דצמבר 2025 וינואר 2026, נראה לכאורה שגרתי ואולי אף משעמם למדי. הנתון של 0.1 ירידת מחירים, נראה אף אנכרוניסטי משהו, משום שאינו לוקח בחשבון את המלחמה מול אירן שפרצה בסוף פברואר. אולם, וזה אולם גדול, אם נדקדק קמעא לעומק וננתח את נתוני כל שנת 2025, נמצא כי מול עינינו מתרחש, אומנם בהדרגה, מהפך של ממש בכל מה שקשור להרגלי הצריכה של הישראלים בכל מה שקשור לשוק הדיור.

ובכן, מסתבר כי בשנה האחרונה לבדה, ירדו מחירי הדיור בשיעור ממוצע של כשלושה אחוזים, תופעה שאין לה אח ורע בכל ההיסטוריה של שוק הדיור בישראל. כך, למשל, לא קרה אפילו במהלך אינתיפאדת אל-אקצה בשנים 2004-2001, כולל בתקופה בה פיגועים היו מעשה של יומיום. מאידך-גיסא התאפיינה 2025 בהמשך הזינוק במחירי השכירות. מתברר כי חוזים קיימים עלו בכ-2.8 אחוזים, אולם חוזים שנפתחו לשוכרים חדשים זינקו במהלך השנה אחת בלא פחות מ-5.7 אחוזים.

ובסך-הכל עלו מחירי השכירות במהלך העשור האחרון, קל וחומר החל מימי הקורונה והמלחמה בעזה, בשיעור חסר תקדים של 50 אחוזים בקירוב באזור הביקוש, ובכך השיגו את הפער שנוצר במהלך השנים בינם לבין העלייה במחירי רכישת דירה. יתרה מכך: אם ננתח אחורנית את אחוז הישראלים שבבעלותם דירה אל מול הישראלים המתגוררים בשכירות, נמצא כי מדי שנה עולה בהדרגה אחוז הישראלים המתגוררים בשכירות ובד בבד יורד אחוז הישראלים שיש להם דירה בבעלות.

אם בשנות ה-90 של המאה הקודמת וגם במהלך העשור הראשון של המאה הנוכחית היה אחוז הישראלים שיש להם דירה בבעלות עומד על כ-75 אחוזים (זאת כולל דיירי דיור ציבורי) הרי שבמהלך העשור האחרון הוא צנח אל מתחת ל-70 אחוזים, ועל-פי נתונים עדכניים הוא עומד על כ-66 אחוזים בלבד. ובמילים אחרות: אם בשנות ה-90, כאשר התגוררו בישראל כארבעה מיליון תושבים, לכשלושה מיליון הייתה דירה בבעלות, שהרי שכיום, מתוך כ-10.2 מיליון ישראלים, כ-3.5 מיליון מתגוררים בשכירות. כלומר, המספר הנומינלי של ישראלים שאין לחם דירה בבעלות עלה בכ-350 אחוזים(!) במהלך 30 השנה האחרונה, ומגמה זו אף הולכת ומתחזקת.

ואם נוסיף לכך את העובדה שבמהלך שתי המלחמות האחרונות מול אירן, התחזק מאוד הביקוש לדירה בשכירות הכוללת בתוכה ממ"ד, זאת לעומת הרבה פחות ביקוש לדירה ללא ממ"ד, נבין עד כמה שוק הדיוק מצוי כעת במלכוד. הסיבה למהפך זה הינה פשוטה בתכלית: זוג צעיר, לדוגמה, שעומד בפני דילמה האם לתת את כל חסכונותיו, בממוצע כ-800 אלף שקלים, על-מנת לשלם את מרכיב ההון העצמי לדירה ובד בבד להתחייב להחזר משכנתה ממוצע של כ-11 אלף שקלים לחודש לתקופה של 25 שנה, או לשלם בממוצע 8,000 שקלים לחודש דמי שכירות, לא יעדיף ברוב המקרים את האלטרנטיבה השנייה?

על כן, ובמיוחד ביום בו יידומו סוף-סוף הדי התותחים, על מקבלי ההחלטות בממשלה, ברשות מקרקעי ישראל, מנהל התכנון ובשלטון המקומי יחדיו, להבין סוף-סוף עד כמה השעה דוחקת ועד כמה צריך פתרון שיאפשר לדורות הבאים של הישראלים, קל וחומר לאותם מאות אלפי אנשי המילואים וכחות הביטחון, להגשים את חלום הדירה. ובוודאי ובוודאי לא דרך מבצעי דירה בהנחה שרק תדלקו שלא לצורך את מחירי הדיור!