חוויה אמנותית [צילום: תומר נויברג/פלאש 90]
מי כמוני
|
חוויה אמנותית וחינוכית מטלטלת בתיאטרון "גשר" המפגישה דורות שונים עם מצוקות הנפש של בני נוער, ומדגישה את כוחו המרפא של התיאטרון כשיעור חשוב לחיים ולכל המשפחה |
רעייתי ואני, המנשקים את גיל תשעים, יושבים באולם הקטן של תיאטרון "גשר" ביפו, המלא מפה לפה, כולם בני נוער, שבאו לחזות בהצגה "מי כמוני". טרם תחילת ההצגה מצאנו עצמנו בשיחה עם נערות צעירות מכיתה י"א מראשון לציון. לשאלת רעייתי מה הביא אותן לצפות בהצגה "מי כמוני", התשובה שנשלפה הדהימה אותי - "אנחנו באנו ביוזמתנו פעם שנייה, וכנראה נבוא גם פעם שלישית לצפות בהצגה". לדבריהן, הן בדקו וישנה בעיה "פעוטה", שבפעם הבאה בחמישה עשר במאי כל הכרטיסים להצגה כבר אזלו.
ניצלנו את רבע השעה של איחור בהופעה על הבמה לשיחה עם קבוצת הנערות שישבה לידינו. טרם ההצגה קיבלנו ביקורת, שעבורי זו הביקורת המקצועית ביותר. ואני מצטט את דבריהן - "זו הצגה שמנפקת שעה וארבעים דקות בימתיות, שנוגעות ברגישות רבה בנושאים שהם מהות חיינו." הצטרפה לשיחה תלמידה נוספת מכיתה י"ב גם היא מראשון לציון, שראתה את ההצגה לפני כארבע שנים בהיותה בכיתה ט', ומה שמניע אותה זו הידיעה, שחמשת הצעירים, שיופיעו הערב על הבמה, זו חבורה חדשה. בסוף ההצגה ניגשה אלינו ואמרה: "חמשת הצעירים, שראיתי לפני ארבע שנים, הייתה מצוינת. הקבוצה הנוכחית מקבלת אצלי ציון של חמישה שחקנים מצוינים בתוספת פלוס גדול." זו לא ביקורת של מבקרת תיאטרון מקצועית, אך עבורי זו הייתה הביקורת הכובשת והמשכנעת.
לדבריה של אותה תלמידה, עבורי היא מבקרת תיאטרון מעולה, שלדבריה, "מצפה לנו פגישה עם מה שמצלק במידה זו או אחרת רבים מאיתנו, בני הנוער" ונזרקו עוד מילים, כמו: "על פגיעות מיניות, על שאלות בזהות המינית, על הצפייה הכפייתית של ההורים ושל הסביבה, שאנחנו, בני הנוער, נשדר תמיד אך ורק שיא של שלמות בלימודים ובמשפחה, אבל פעמים רבות אנחנו רחוקים משלמות ואין בנו את הכוחות להיות שלמים. ומכאן מתחילות סדרות של קונפליקטים." אני אישית כשבע שנים בתחילת דרכי החינוכית ניהלתי בית ספר לחינוך מיוחד. נפגשתי בשנות עבודתי עם מספר יותר מדי גדול של בני נוער, שסבלו מהפרעות נפשיות, וחלקם, למרבה הכאב, הגיעו לאשפוז במחלקה סגורה בבית חולים. כך שעל הבמה ראיתי את מה שחוויתי בחיי יום-יום תוך כדי עבודה.
ההצגה העניקה לקהל הצצה למחלקה הסגורה, אך זו הייתה הצצה לחיינו אנו כשרבים מאיתנו ממוסגרים במצוקה. המצוקה מקבלת בשורות של חמלה ותקווה באמצעות חוויה מרגשת ומשחק מדויק של קבוצת נערות ונערים, שזה ניסיון במתי ראשון שלהם. אני ממליץ בפני קוראיי רוצו לראות הצגה שחייבים לראותה. היא כבר רצה כשש שנים, אני מאחל להצגה עוד שנים רבות. ניתן להחליף את הנערות והנערים המתבגרים על הבמה. להם יש תחליף, למרבה הצער, את המצוקות קשה להחליפן, חייבים להמשיך להתמודד איתן. וההצגה פותחת צוהר לאותה התמודדות.
אודה, ששעה וארבעים דקות חמשת הנערים והנערות המאושפזים יחד עם הצוות הרפואי, החינוכי וההורים העניקו לי ולרעייתי חוויה אמנותית, והחזירו אותי לימים שבהם ביקשתי מחניכיי בבית הספר לחינוך מיוחד לעשות חוזה חדש עם החיים ובעיקר מה יהיה חלקם בחוזה הכותב. חוזה כתוב ללא עדים, אלא הם עם עצמם הגם שלא תמיד צלחו. אני מודה לתיאטרון "גשר" שתוך כדי חוויה אמנותית מסעירה החזיר אותי לימים רחוקים של עבודה חינוכית, בה הכרתי בכוחו ובעוצמתו של תיאטרון להיות סם מרפא לילדים במצוקה. התהליך הרפואי מחייב, שביחד התלמידים בסיוע המורים ינסחו את הטקסט. כל אחד הוא עצמאי בכתיבת המונולוג שלו, וביחד ינהלו דיאלוג קבוצתי עם חבריהם לקבוצה, עם הוריהם ועם הצוות הרפואי. אני ממליץ בפני משפחות - הורים וילדיהם - רוצו לתיאטרון "גשר", תזכו בחוויה אמנותית ובשיעור חשוב לחיים.
ניצלנו את רבע השעה של איחור בהופעה על הבמה לשיחה עם קבוצת הנערות שישבה לידינו. טרם ההצגה קיבלנו ביקורת, שעבורי זו הביקורת המקצועית ביותר. ואני מצטט את דבריהן - "זו הצגה שמנפקת שעה וארבעים דקות בימתיות, שנוגעות ברגישות רבה בנושאים שהם מהות חיינו." הצטרפה לשיחה תלמידה נוספת מכיתה י"ב גם היא מראשון לציון, שראתה את ההצגה לפני כארבע שנים בהיותה בכיתה ט', ומה שמניע אותה זו הידיעה, שחמשת הצעירים, שיופיעו הערב על הבמה, זו חבורה חדשה. בסוף ההצגה ניגשה אלינו ואמרה: "חמשת הצעירים, שראיתי לפני ארבע שנים, הייתה מצוינת. הקבוצה הנוכחית מקבלת אצלי ציון של חמישה שחקנים מצוינים בתוספת פלוס גדול." זו לא ביקורת של מבקרת תיאטרון מקצועית, אך עבורי זו הייתה הביקורת הכובשת והמשכנעת.
לדבריה של אותה תלמידה, עבורי היא מבקרת תיאטרון מעולה, שלדבריה, "מצפה לנו פגישה עם מה שמצלק במידה זו או אחרת רבים מאיתנו, בני הנוער" ונזרקו עוד מילים, כמו: "על פגיעות מיניות, על שאלות בזהות המינית, על הצפייה הכפייתית של ההורים ושל הסביבה, שאנחנו, בני הנוער, נשדר תמיד אך ורק שיא של שלמות בלימודים ובמשפחה, אבל פעמים רבות אנחנו רחוקים משלמות ואין בנו את הכוחות להיות שלמים. ומכאן מתחילות סדרות של קונפליקטים." אני אישית כשבע שנים בתחילת דרכי החינוכית ניהלתי בית ספר לחינוך מיוחד. נפגשתי בשנות עבודתי עם מספר יותר מדי גדול של בני נוער, שסבלו מהפרעות נפשיות, וחלקם, למרבה הכאב, הגיעו לאשפוז במחלקה סגורה בבית חולים. כך שעל הבמה ראיתי את מה שחוויתי בחיי יום-יום תוך כדי עבודה.
ההצגה העניקה לקהל הצצה למחלקה הסגורה, אך זו הייתה הצצה לחיינו אנו כשרבים מאיתנו ממוסגרים במצוקה. המצוקה מקבלת בשורות של חמלה ותקווה באמצעות חוויה מרגשת ומשחק מדויק של קבוצת נערות ונערים, שזה ניסיון במתי ראשון שלהם. אני ממליץ בפני קוראיי רוצו לראות הצגה שחייבים לראותה. היא כבר רצה כשש שנים, אני מאחל להצגה עוד שנים רבות. ניתן להחליף את הנערות והנערים המתבגרים על הבמה. להם יש תחליף, למרבה הצער, את המצוקות קשה להחליפן, חייבים להמשיך להתמודד איתן. וההצגה פותחת צוהר לאותה התמודדות.
אודה, ששעה וארבעים דקות חמשת הנערים והנערות המאושפזים יחד עם הצוות הרפואי, החינוכי וההורים העניקו לי ולרעייתי חוויה אמנותית, והחזירו אותי לימים שבהם ביקשתי מחניכיי בבית הספר לחינוך מיוחד לעשות חוזה חדש עם החיים ובעיקר מה יהיה חלקם בחוזה הכותב. חוזה כתוב ללא עדים, אלא הם עם עצמם הגם שלא תמיד צלחו. אני מודה לתיאטרון "גשר" שתוך כדי חוויה אמנותית מסעירה החזיר אותי לימים רחוקים של עבודה חינוכית, בה הכרתי בכוחו ובעוצמתו של תיאטרון להיות סם מרפא לילדים במצוקה. התהליך הרפואי מחייב, שביחד התלמידים בסיוע המורים ינסחו את הטקסט. כל אחד הוא עצמאי בכתיבת המונולוג שלו, וביחד ינהלו דיאלוג קבוצתי עם חבריהם לקבוצה, עם הוריהם ועם הצוות הרפואי. אני ממליץ בפני משפחות - הורים וילדיהם - רוצו לתיאטרון "גשר", תזכו בחוויה אמנותית ובשיעור חשוב לחיים.
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| מי כמוני |
| תגובות [ 0 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| ברחבי הרשת / פרסומת |

