הרצוג. רודף אחרי כבוד [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
מה כל כך בוער לנשיא לטוס שוב ושוב
|
מסעות הנשיא הרצוג מעבר לים: האם תדירות הטיסות המדיניות היא כורח דיפלומטי או שמא רדיפת כיבודים המסיטה את הקשב מאיחוי הקרעים בעם? |
יש מי שהחלטותיהם חורצות את גורלם ויש מי שהימנעות מהן, היסוס לקראתן, ובעיקר - דחייתן, חורצות אותו. באחרונה מתגבר רושם, שנוצר זה מכבר, לפיו כבוד נשיא המדינה, יצחק הרצוג, נמנה עם הקבוצה השנייה. ספק אם הנשיא שיער שבמהלך כהונתו יידרש לקבל החלטות חשובות, אולי הרות גורל, אולי חורצות אותו. כך או כך, במה שעלול להיחזות או אף להיראות כחלק כלל לא שולי ממיצוב או אף מקיבוע דימויו הנשיאותי הוא רדיפתו אחר כבוד.
בחודשים הראשונים של שנת 2026, נשיא המדינה יצחק הרצוג טס שלושה פעמים לנסיעות מדיניות רשמיות בחוץ לארץ: בפברואר 2026 - לאוסטרליה: ביקור רשמי שכלל פגישות מדיניות עם ראש ממשלת אוסטרליה ומפגשים עם הקהילה היהודית בסידני ובמלבורן. ללא ספק נסיעה שאינה סובלת דיחוי. בשלהי אפריל 2026 - לקזחסטן: נסיעה בעקבות הזמנת נשיא קזחסטן, לשיחות מדיניות וכלכליות (כחמישה חודשים לאחר הצטרפות קזחסטן להסכמי אברהם). וואו. באמת נסיעה שלא ניתן להפריז בחשיבותה.
החודש, במאי 2026 - למרכז אמריקה (פנמה וקוסטה ריקה): ביקור היסטורי ראשון של נשיא ישראלי בפנמה, והשתתפות בטקס השבעת הנשיאה הנכנסת של קוסטה ריקה. אין ספק: אילו נעדר כבוד הנשיא מהטקס, היה עלול להיווצר משבר שלא ניתן היה לתקנו. נסיעה נוספת, רביעית, לארצות הברית, שתוכננה להתבצע לפני ימים אחדים, בוטלה, למרבה הפליאה, אף שתוכננה מבעוד מועד (יש האומדים אותו בכשנה!). הוחלט שהנשיא יקליט נאום שישודר במהלך טקס שבו יקבל תואר לשם כבוד מטעם "בית המדרש ללימודי יהדות" (JTS) של התנועה הקונסרבטיבית בניו-יורק. עם כל הכבוד לנשיא - עינינו הקוראות שיש כבוד רב - ואפילו כבוד רשמי וטקסי.
באופן פרדוקסלי, דווקא ביטול הנסיעה אמור להעניק לנשיא כבוד גדול ביותר: ויתורו על נוכחות בטקס שבו יוענק לו אות הכבוד אינו גורע מכבודו אלא מוסיף עליו ומעצים אותו: הנה, מתברר, יש לנו נשיא חסכן, שחוסך עשרות אולי מאות אלפי שקלים למדינה כשהוא נשאר בה בימים קשים אלה (תמיד היו, עודם ויהיו ימים קשים), ובכך מקהה לזמן-מה את דימויו כחובב טיסות וכיבודים, שטיחים אדומים, מסדרי כבוד, נאומים ושאר כיבודים. יפה שהוא חס על משאביה המוגבלים של המדינה.
עם זאת, עולה תהייה: מדוע "נדרשות", לכאורה, טיסות בתדירות הולכת וגוברת של הנשיא ופמלייתו לארצות שמעבר לים? האם הוא נשלח מטעמו של ראש הממשלה, כנציגו, כמחליפו על תקן (כביכול) של ממלא מקומו? האם הנשיא הוא מי שאמור לקיים פגישות מדיניות וכלכליות? אף שקריאות לביטול מוסד הנשיאות עולות בעיקר מצד ימין ("יש לומר ביושר", כמאמרו של הכתב הצבאי ניר דבורי), ונתפסות יותר כניסיון לפגוע במעמדו ובתדמיתו של הנשיא המכהן, אשר מזוהה כמי שעמדותיו מוטות לכיוון המחנה האופוזיציוני בשל התערבותו בסוגיית החנינה - דווקא טיסותיו התכופות למדי לחוץ לארץ מעוררות רחש של אי-נוחות.
גם ואולי בעיקר מאחר שארצנו הקטנטונת אינה זבה חלב ואינה ניגרת דבש, מן הראוי שנשיאה ימעט בטיסות מחוץ למדינה ויתרכז במשימה שנטל על עצמו - לאחות את הקרעים בעם, להיות מבוגר אחראי במלוא מובן המושג. זו משימה אפורה, סיזיפית, שאין בה כבוד, אבל מי ששאף להיות נשיא מדינת ישראל ומונה לתפקידו, לא יכול שלא להתמקד בה ביתר שאת בזמן שנותר עד לסיום כהונתו. הכבוד לא יברח ממנו, וגם אם כן - הוא תמיד יוכל לרדוף אחריו ולהשיגו. פעם אחר פעם הוא שב ומוכיח כי הוא יודע לעשות זאת היטב.
בחודשים הראשונים של שנת 2026, נשיא המדינה יצחק הרצוג טס שלושה פעמים לנסיעות מדיניות רשמיות בחוץ לארץ: בפברואר 2026 - לאוסטרליה: ביקור רשמי שכלל פגישות מדיניות עם ראש ממשלת אוסטרליה ומפגשים עם הקהילה היהודית בסידני ובמלבורן. ללא ספק נסיעה שאינה סובלת דיחוי. בשלהי אפריל 2026 - לקזחסטן: נסיעה בעקבות הזמנת נשיא קזחסטן, לשיחות מדיניות וכלכליות (כחמישה חודשים לאחר הצטרפות קזחסטן להסכמי אברהם). וואו. באמת נסיעה שלא ניתן להפריז בחשיבותה.
החודש, במאי 2026 - למרכז אמריקה (פנמה וקוסטה ריקה): ביקור היסטורי ראשון של נשיא ישראלי בפנמה, והשתתפות בטקס השבעת הנשיאה הנכנסת של קוסטה ריקה. אין ספק: אילו נעדר כבוד הנשיא מהטקס, היה עלול להיווצר משבר שלא ניתן היה לתקנו. נסיעה נוספת, רביעית, לארצות הברית, שתוכננה להתבצע לפני ימים אחדים, בוטלה, למרבה הפליאה, אף שתוכננה מבעוד מועד (יש האומדים אותו בכשנה!). הוחלט שהנשיא יקליט נאום שישודר במהלך טקס שבו יקבל תואר לשם כבוד מטעם "בית המדרש ללימודי יהדות" (JTS) של התנועה הקונסרבטיבית בניו-יורק. עם כל הכבוד לנשיא - עינינו הקוראות שיש כבוד רב - ואפילו כבוד רשמי וטקסי.
באופן פרדוקסלי, דווקא ביטול הנסיעה אמור להעניק לנשיא כבוד גדול ביותר: ויתורו על נוכחות בטקס שבו יוענק לו אות הכבוד אינו גורע מכבודו אלא מוסיף עליו ומעצים אותו: הנה, מתברר, יש לנו נשיא חסכן, שחוסך עשרות אולי מאות אלפי שקלים למדינה כשהוא נשאר בה בימים קשים אלה (תמיד היו, עודם ויהיו ימים קשים), ובכך מקהה לזמן-מה את דימויו כחובב טיסות וכיבודים, שטיחים אדומים, מסדרי כבוד, נאומים ושאר כיבודים. יפה שהוא חס על משאביה המוגבלים של המדינה.
עם זאת, עולה תהייה: מדוע "נדרשות", לכאורה, טיסות בתדירות הולכת וגוברת של הנשיא ופמלייתו לארצות שמעבר לים? האם הוא נשלח מטעמו של ראש הממשלה, כנציגו, כמחליפו על תקן (כביכול) של ממלא מקומו? האם הנשיא הוא מי שאמור לקיים פגישות מדיניות וכלכליות? אף שקריאות לביטול מוסד הנשיאות עולות בעיקר מצד ימין ("יש לומר ביושר", כמאמרו של הכתב הצבאי ניר דבורי), ונתפסות יותר כניסיון לפגוע במעמדו ובתדמיתו של הנשיא המכהן, אשר מזוהה כמי שעמדותיו מוטות לכיוון המחנה האופוזיציוני בשל התערבותו בסוגיית החנינה - דווקא טיסותיו התכופות למדי לחוץ לארץ מעוררות רחש של אי-נוחות.
גם ואולי בעיקר מאחר שארצנו הקטנטונת אינה זבה חלב ואינה ניגרת דבש, מן הראוי שנשיאה ימעט בטיסות מחוץ למדינה ויתרכז במשימה שנטל על עצמו - לאחות את הקרעים בעם, להיות מבוגר אחראי במלוא מובן המושג. זו משימה אפורה, סיזיפית, שאין בה כבוד, אבל מי ששאף להיות נשיא מדינת ישראל ומונה לתפקידו, לא יכול שלא להתמקד בה ביתר שאת בזמן שנותר עד לסיום כהונתו. הכבוד לא יברח ממנו, וגם אם כן - הוא תמיד יוכל לרדוף אחריו ולהשיגו. פעם אחר פעם הוא שב ומוכיח כי הוא יודע לעשות זאת היטב.
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| מה כל כך בוער לנשיא לטוס שוב ושוב |
| תגובות [ 0 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| ברחבי הרשת / פרסומת |

