בבית האמנים על שם זריצקי בתל אביב, השוכן ברחוב אלחריזי 9, נפתח ב-23.5.26, סבב תערוכות חדש. התערוכות שתוצגנה עד ה-13.6.26 מוצגות במספר חללי תצוגה. לכאורה אין מכנה משותף ביניהן אך עיון מעמיק מגלה שכולן עוסקות בנושא המסע. מסע אל הנפש, מסע בבין זמנים ותרבויות, בין זיכרון ומציאות, בין חיים ומוות ובין כאוס לתובנה. הכניסה ממערב מוליכה לשני חללים (גדול וקטן) מוצגת תערוכה תערוכת מחווה לגלריה ג', ירושלים. גלריה ג' היא אחת הגלריות המשמעותיות לאמנות הישראלית, שפעלה בירושלים בשנים 1978-1996 בהנהלתו של אלי סעיד גולבהר.
בגלריה נוצר דו-שיח עם אמנות בינלאומית בתחומי האמנות המינימליסטית, המושגית והחזרה לציור. התערוכה באוצרותו של אלי סעיד גולבהר, מוצגת בבית האמנים כחלק מתוכנית לשימור הזיכרון התרבותי של אמנות ישראלית והצגת פרקים משמעותיים בהתפתחותה. התערוכה המשתרעת על פני שני החללים בקומת הקרקע, מנציחה את פועלם של אמנים ותיקים וידועים, שהוצגו בגלריה במהלך שנות קיומה. הם כוללים בין היתר את פנחס כהן גן, לארי אברמסון, מרים נשרי, תמר גטר, מיכאל גיטלין, משה גרשוני, יהושע נוישטיין, יהודית סספורטס, משה קופפרמן, גבי קלזמר, דויד ריב ורבים וטובים נוספים.
|
|
|
|
 פרידה גולבהר [צילום: דליה הקר אוריון]
|
|
בקומה העליונה מוצגת התערוכה "מעבר לגן" של האמנית פארידה גולבהר, באוצרותו של אריה ברקוביץ (שהוא גם מנהל בית האמנים והתורם העיקרי להתפתחותו). האמנית שעלתה עם משפחתה מפרס מציגה מקבצים של ציורים המתעדים מפגשים בין זמנים, תרבויות וחוויות. דרך עבודתה העמלנית והרפטטיבית, מזכירה עבודות יד המצריכות הרבה סבלנות ושקדנות. התיאורים של הגנים נעים בין פיגורציה, להפשטה לירית ועד לדגמים דקורטיביים.
התיאורים קשורים לתרבות העבר, כמו אלה המאזכרים את פרחי המים בג'יברני של קלוד מונה, או האלמנטים הדקורטיביים המרהיבים של התרבות הפרסית. ניכרת ההשפעה שיש לאור הישראלי החזק על העבודות. ניתן לסכם ולומר שנופיה הם פרי מסעות נפשיים אל העבר האישי והקולקטיבי, שיוצרים שפה ציורית מובחנת.
|
|
|
|
|
 גלריה גימל [צילום: דליה הקר אוריון]
|
|
הכניסה הצפונית מובילה לאולם המלבני המוארך בו מוצגת התערוכה "רציתי לספר לך" של ירמי עדני, באוצרותו של יאיר שולביץ. הציורים הדשנים, מובחנים בעושרם הצבעוני ובהתרחשות הדרמטית שהם מעלים. הם כוללים סדרה של ציורים בפורמט קטן, האופייניים ליצירתו, כי הם מאפשרים לתרגם באופן מהיר את התרגשותו ותחושותיו הראשוניות לדימויים חזותיים. לדברי יאיר שולביץ בקומוניקט של התערוכה: "מחול של דמויות עגמומיות מרחפות שנראה כתיאטרון כאוטי שהטרגי והקומי כרוכים בו יחדיו, חללים ביתיים על סף קריסה, לצד תשוקה עזה ושמחת הכאב, כל אלה מוצאים מקום בעבודותיו".
בהמשך בדרך אל סדנת ההדפס מוצגת תערוכה מאוסף בית האמנים של הרולד רובין ז"ל ורחל שביט ז"ל (שהייתה מנהלת בית האמנים במשך שנים רבות). התערוכה המורכבת מבדים וניירות גדולי ממדים מעידה על העולם הפנימי הסוער והעשיר ועל הקו הרישומי המיוחד וכושר הרישום של היוצרים.
|
|
|
|
|
 אריה ברקוביץ, דליה הקר, עדנה שחורי [צילום: באדיבות המצולמים]
|
|
בירידה אל הצד המערבי של אותו מתחם מוצגות ארבע תערוכות נוספות. בצד שמאל מוצגת התערוכה "מקום שנצרב", של ורדה ש"ץ איל באוצרותה של ורה פלפל. בתערוכת היחיד הראשונה של הציירת, מוצגות עבודות גדולות ממדים על בדים חשופים, לא ממוסגרים. מהלך מכוון זה נועד לקרב את הצופים לעבודות בצורה בלתי אמצעית ללוות אותה בהנצחת מסע זיכרונותיה מהעבר אל ההווה.
בשלוש סדרות – מסעו של אודסיאוס, שדות, וציורי קולאז' על בד יוטה, היא מעלה מחדש זיכרונות, תחושות והיגדים הצפים בתוכה ונכונים גם בהווה. מסעו של אודסיאוס הוא המסע של כולנו והכוח המניע ברצוננו לשוב הביתה. שדה הקוצים במדבר יהודה בקיץ מעלים את ריח הקיץ ואת חוויות הנעורים. הם מועלים בצורת גופים טכניים, שבלונות עשויות מצעצועי ילדים בצורת בעלי כנף ובעלי חיים. והנגטיבים והפוזיטיבים של גזרי היוטה, הניחנים במרקמיות בסיסית פשוטה, המודבקים על הרקע, יוצרים חוויה חושנית.
|
|
|
|
|
 ירמי עדני [צילום: דליה הקר אוריון]
|
|
שתי תערוכות נוספות הן: "קולות רפאים" של ורד הקרט, באוצרותה של נורית טל-טנא ו"בין הטיפות" של אריק שלו באוצרותו של אריה ברקוביץ. אריק שלו, יוצר צילומים הנראים כציורים. הוא תופס את הרגע החמקמק בין טבע לסביבה עירונית והופך טיפות מים, כתמי חלודה ופכים קטנים מהמציאות לאמנות. ורד הקרט מציגה בציוריה מרחבי נוף דמיוניים שמצוירים בהשראת צילומים מהמאה ה-19 ומזמננו. הסמלים המופיעים ביצירות מובילים לחקירה עצמית ולבחינת הגבולות בין המציאות לדמיון.
תערוכה מעניינת ודורשת היכרות והסברים היא "ביתי" של עדנה שחורי, באוצרותה של רונית צור. התערוכה כוללת אובייקטים תלת-ממדיים: בריכה שמפלס המים העולה והיורד לסירוגין בתוכה, מעלה ומגלה בתים הנמצאים בתוכה, קקון עשוי מעץ ושלושה קקונים הניצבים על יציקות של כפות רגליה.
|
|
|
|
|
 הרולד רובין [צילום: דליה הקר אוריון]
|
|
על הקירות תלויים צילומים שהאחד מהם, בו מצולמת עבודת אדמה שעשתה בפסטיבל בקוריאה הדרומית ומהווה גורם מרכזי בתערוכה, שלושת הצילומים האחרים מראים את הקקונים (המייצגים אותה), ניצבים ליד מים, כשבסופו של תהליך הים מכסה אותם. שני ציורים מעלים סמלים הנפוצים בעבודותיה: הבתים והאם הגדולה, הממזגת בתוכה את כוחות הבריאה וההרס כאחד. שיח גלריה בתערוכתה ייערך ביום שישי ה-29 במאי בשעה 11:00. חיים ומוות, הרס ובנייה, זיכרונות ועיבודם חוברים יחד במכלול תערוכות מגוונות ומעניינות בבית האמנים בתל אביב.
|
|
עיתונאית, היסטוריונית של האומנות, מרצה ואוצרת.
| תאריך: |
27/05/2026
|
|
|
עודכן: |
27/05/2026
|
|
|
תפוס כינוי יחודי
התנהלותו של נתניהו מוכיחה שהו...
