טיבי. בעקבותיו [צילום: חיים גולדברג/פלאש 90]
העימות בכנסת: הבריחה מהמליאה בהצבעה נגד חמאס |
החלטת חברי גוש איזנקוט לצאת מהמליאה בעקבות ח"כ אחמד טיבי ולהימנע מהצבעה נגד חמאס, מותירה את ח"כ גווילי ללא מענה וחושפת פער בין ההצהרות לשיקולים הקואליציוניים |
הבריחה מהמליאה מספרת את כל הסיפור...
היום בכנסת הייתי עד למחזה בלתי נתפס. אופיר כץ הגיש הצעת חוק המבקשת לשלול את זכויותיו של חבר כנסת המסרב להכיר בחמאס כארגון טרור. ואז קם אחמד טיבי, ובעקבותיו יצאו מהמליאה חברי גוש איזנקוט. איש מהם לא הצביע בעד ההצעה. אותו איזנקוט, שמצהיר כי הכרה בחמאס כארגון טרור היא תנאי לכניסה לממשלתו, לא הצליח להביא את חברי סיעתו לתמוך אפילו בהצעה הזו. אבל הרגע הקשה ביותר היה כשחברת הכנסת גווילי, ששכלה את בנה, פנתה אל כסאותיהם הריקים של מי שמתיימרים להוביל את המדינה - איזנקוט, ששכל אף הוא את בנו, ואל חברת הכנסת שפירא, שגם היא אם שכולה - ושאלה כיצד ייתכן שאינם תומכים בחוק, ונותרה ללא מענה...
אין כאן רק סיפור על הצבעה בכנסת. יש כאן חשיפה של מערכת היחסים האמיתית בין מי שמציגים את עצמם כחלופה לאומית לבין המפלגות הערביות שעל תמיכתן הם מבקשים להישען. איזנקוט ובנט מתחרים ביניהם מי ימני יותר מנתניהו, אבל כשמגיע רגע שבו נדרשת הכרעה מעשית, ההצהרות הגדולות מתנגשות בחשבון הפוליטי. זו המשמעות של פוליטיקה שאיבדה את המצפן הזהותי שלה. כשהזהות היהודית אינה הבסיס שממנו נגזרות ההכרעות, גם השאלות היסודיות ביותר הופכות לחלק ממשא-ומתן קואליציוני.
היום לא נדרש מהם להכריע על כיבוש עזה, על התיישבות או על ריבונות. נדרשה מהם הכרעה פשוטה בהרבה: האם חבר כנסת המסרב להכיר בחמאס כארגון טרור ראוי להמשיך ליהנות ממלוא זכויותיו. והם בחרו לצאת. מי שאינו מסוגל לעמוד מאחורי הצהרותיו מול אחמד טיבי במליאת הכנסת, יצטרך להסביר כיצד יעמוד מאחוריהן כשיידרש להכריע על עתידה של מדינת ישראל.
היום בכנסת הייתי עד למחזה בלתי נתפס. אופיר כץ הגיש הצעת חוק המבקשת לשלול את זכויותיו של חבר כנסת המסרב להכיר בחמאס כארגון טרור. ואז קם אחמד טיבי, ובעקבותיו יצאו מהמליאה חברי גוש איזנקוט. איש מהם לא הצביע בעד ההצעה. אותו איזנקוט, שמצהיר כי הכרה בחמאס כארגון טרור היא תנאי לכניסה לממשלתו, לא הצליח להביא את חברי סיעתו לתמוך אפילו בהצעה הזו. אבל הרגע הקשה ביותר היה כשחברת הכנסת גווילי, ששכלה את בנה, פנתה אל כסאותיהם הריקים של מי שמתיימרים להוביל את המדינה - איזנקוט, ששכל אף הוא את בנו, ואל חברת הכנסת שפירא, שגם היא אם שכולה - ושאלה כיצד ייתכן שאינם תומכים בחוק, ונותרה ללא מענה...
אין כאן רק סיפור על הצבעה בכנסת. יש כאן חשיפה של מערכת היחסים האמיתית בין מי שמציגים את עצמם כחלופה לאומית לבין המפלגות הערביות שעל תמיכתן הם מבקשים להישען. איזנקוט ובנט מתחרים ביניהם מי ימני יותר מנתניהו, אבל כשמגיע רגע שבו נדרשת הכרעה מעשית, ההצהרות הגדולות מתנגשות בחשבון הפוליטי. זו המשמעות של פוליטיקה שאיבדה את המצפן הזהותי שלה. כשהזהות היהודית אינה הבסיס שממנו נגזרות ההכרעות, גם השאלות היסודיות ביותר הופכות לחלק ממשא-ומתן קואליציוני.
היום לא נדרש מהם להכריע על כיבוש עזה, על התיישבות או על ריבונות. נדרשה מהם הכרעה פשוטה בהרבה: האם חבר כנסת המסרב להכיר בחמאס כארגון טרור ראוי להמשיך ליהנות ממלוא זכויותיו. והם בחרו לצאת. מי שאינו מסוגל לעמוד מאחורי הצהרותיו מול אחמד טיבי במליאת הכנסת, יצטרך להסביר כיצד יעמוד מאחוריהן כשיידרש להכריע על עתידה של מדינת ישראל.
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| העימות בכנסת: הבריחה מהמליאה בהצבעה נגד חמאס |
| תגובות [ 0 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| ברחבי הרשת / פרסומת |

