נדיר מאוד לקרוא פסק דין שהוא בעצם כתב אישום. אבל זה בדיוק מה שניתן לומר על פסק דינה של השופטת מלכה אביב (1.3.15) בתביעתו של יהודה גליק נגד משטרת ישראל. זהו כתב אישום נדיר בחריפותו ובחומרתו, ומשמעויותיו גולשות הרבה מעבר לגבולותיה של המשטרה.

נקדים ונאמר: אין ספק שהמדינה תערער על פסק הדין, ועלינו לשמוע מה יהיה לבית המשפט המחוזי בירושלים לומר עליו. נזכיר גם, שמלכה אביב היא שופטת שנויה במחלוקת, אשר ספגה נזיפה מהנשיאה דורית ביניש כאשר יצאה בגלוי נגד פסק דין של המחוזי. לכן, השורות הבאות מתייחסות רק למה שיש בפנינו כרגע - 28 עמודי פסק דינה של אביב - ואינן מתיימרות לחזות את התוצאה הסופית.

אז מה יש לנו כרגע? הרבה מאוד קביעות חמורות ומדאיגות על התנהלות כוחנית, בלתי חוקית ומקוממת של משטרת ישראל, וכאמור - מיד נראה שלא רק המשטרה סופגת קיתונות של רותחין. המסקנה של אביב חד-משמעית: האיסור שהוטל על גליק לעלות להר-הבית - ויש לזכור שהוא מתפרנס מהדרכת טיולים בהר - היה בלתי חוקי, בלתי חוקתי, בלתי מידתי, בלתי סביר. והוא נמשך שנתיים, כלומר: בכל פעם בה ביקש גליק לעלות להר, חזרה המשטרה על אותה התנהלות פסולה ופגומה מן היסוד. לא נחזור על כל פרטי פסק הדין; הם לפניכם גם בדיווח באתר זה וגם במסמך כולו.

נתקדם אל מה שקרה כאשר גליק הגיש את תביעתו. המשטרה, בייצוגה של הפרקליטות, הציגה לבית המשפט שורה של נימוקים והסברים לאיסור שהטילה - אבל אביב דחתה את כולם. וזה לא פחות חמור מאשר האיסור עצמו. המשטרה והפרקליטות לא אמרו את האמת לבית המשפט, ואם להיות פחות עדינים: הן שיקרו. הן סיפרו על נהלים - שאינם קיימים; הן טענו שגליק הפר את הסדר - והעד המרכזי מטעמן הכחיש זאת; הן טענו שיש החלטת ממשלה האוסרת על יהודים להתפלל בהר - ואין כזאת; הן טענו שגליק הפר את התחייבויותיו - והתברר שכלל לא התחייב שלא להתפלל.

זה שהמשטרה היא גוף חסר אמינות במילים עדינות, וגוף שקרן במילים בוטות - את זה כבר הראינו כאן פעמים רבות. גם את זה שהפרקליטות לא תמיד מדייקת במה שהיא אומרת לבתי המשפט, כולל לבית המשפט העליון - גם זה לא בבחינת חדשות לגולשי News1. ובכל זאת, כזה מקבץ של טענות חסרות יסוד, כאשר המשטרה והפרקליטות יודעות שהן חסרות יסוד, הוא מחזה נדיר. המסקנה המתבקשת היא, שמישהו שם ישב והחליט לנסות "לעבוד" על בית המשפט. את המישהו הזה צריך לאתר, לפטר ולהעמיד לדין.

תמונת חוסר האמינות העולה מפסק דינה של אביב, חורגת אל מעבר לתיק הספציפי הזה. הרי גליק ניהל ומנהל שורה של הליכים נגד המשטרה, וזו מעלה בדרך כלל - באמצעות הפרקליטות - את אותן טענות שהעלתה בפני אביב. ואם כאן נקבע שאין בהן אמת, זה כמובן משליך מיידית על כל ההליכים האחרים, שהגיעו עד לבית המשפט העליון. בהקשר זה מדובר בממצאים עובדתיים של אביב, שהתערבות ערכאת הערעור בהן לא תיעשה בקלות.

אז זה מה שהיה לנו: משטרה שפועלת בצורה כוחנית ובלתי חוקית, תוך פגיעה בזכויות יסוד, משיקולים זרים ופסולים של נשיאת חן בעיני התקשורת. פרקליטות שנותנת גיבוי להתנהגות הזאת, במקום להביא מיידית להפסקתה. ואז השתיים משתפות פעולה בניסיון להוליך שולל את בית המשפט על-ידי טיעונים עובדתיים ומשפטיים חסרי יסוד. השילוב הזה הוא סכנה איומה, מוחשית ומיידית לדמוקרטיה הישראלית.