"בית הדין הרבני הוא ערכאה השייכת למערכת הערכאות של המדינה וההוצאות, שנגרמו לעותרת על-ידי אורגן השייך למדינה, נגרמו לה. לפיכך תחייב המדינה בתשלום בהוצאות". כך קבע לפני 28 שנה בית המשפט העליון, כאשר דן בזכותה של העותרת להיפרע בגין
רשלנות ואי-שימוש נאות בשיקול הדעת של בית הדין הרבני האיזורי, במונעו ביטול בזמן של עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא נגדה.
אולם, על-אף היותם אורגן השייך למדינה ועל אף שחוק בתי הדין הרבניים מאפשר פסיקת הוצאות, בתי הדין הרבניים בכל הארץ ממאנים לחייב בהוצאות בעל דין שראוי שיחויב בהוצאות לטובת הזוכה, גם אם האחרון התנהג בצורה הולמת והניח כדבעי את גרסתו להכרעה שיפוטית לטובתו.
כידוע, במשפט האזרחי, רשאי בית המשפט לחייב בעל דין בתשלום שכר טירחת עורך דין והוצאות משפט לטובת יריבו. למעט מקרה אחד, במשך 30 שנות ייצוג בבתי דין רבניים בכל הערכאות בכל הארץ, לא חזיתי במקרה בו בעל דין שזכה בדינו זוכה בהוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין.
כך למשל דן בית הדין הרבני בתל אביב בתביעתו של בעל, רופא במקצועו, לחייב את אשתו בגירושין. הליך זה, שכלל אף התדיינות בבית הדין הרבני הגדול, נמשך שנים וכלל מספר רב של דיונים, חקירת עדים, פנייה למומחה מטעם בית הדין שעמד על קבלת שכרו ועוד. לאחר שנדחתה תביעתו של הבעל לגירושין, פנתה האישה לבית הדין וביקשה לחייב את הבעל בהוצאות משפט, על יסוד תקנה קי"ט המסמיכה את בית הדין לפסוק הוצאות. אולם בית הדין דחה פעמיים את בקשתה, תוך הפנייתה לשולחן-ערוך: "המתחייב בדין אינו חייב לשלם לשנגדו יציאותיו אף על-פי שהזקיקו לדיון בעיר אחרת".
כידוע, הליכי גירושים כוללים גם היבטים כספיים ואורכים במקרים רבים שנים. ככל שההליך נמשך כך גם גדלות ההוצאות, אלא שבתי הדין הרבניים ממשיכים לעמוד בסירובם לפסוק הוצאות. יתרה מזאת: מדי פעם הם גם מקשים על המתדיינים בדרישות כספיות. לאחרונה החליט בית הדין הרבני הגדול לחייב מערערת להפקיד בקופתו 25,000 שקל כתנאי להבאה עניינה לבירור נוסף, וזאת על-מנת להבטיח את הוצאות המשיב בערעור.
מדובר באבסורד. במשפט האזרחי הוצאות נפסקות כעניין יום-יומי, תוך התחשבות בהתנהלות בעל הדין שזכה ובהוצאות שנגרמו לו בפועל. לא מדובר בענישה. בתי המשפט אף פוסקים מדי פעם הוצאות ריאליות כדי למנוע הליכי סרק. אבל בבית הדין הרבני - אפס ולא-כלום.
הגיעה השעה שגם בתי הדין הרבניים יחייבו בעלי דין במקרים מתאימים בהוצאות משפט, על-מנת להשוות את מצבם של המתדיינים בבתי הדין לאלו שבבתי המשפט למשפחה. בעלי הדין שמים את יהבם בבתי הדין הרבניים ומצפים מהם לקיים את תקנות הדיון, לקיים את דין המדינה ולכבד את רוח השעה. אותם בעלי דין הרי מצפים לדעת שבסופו של יום לא יישלחו וידם על ראשם, תוך הפסד כספי ממשי בגין הליך שלעיתים נכפה עליהם ללא הצדקה.
