מסיסמאות בחירות לאמנה מחייבת
דומה כי בנושאים המרכזיים של דיור לנצרכים ושל מחיה בכבוד, כבר נתגבשה אמנה-בלתי-כתובה, כלל-חברתית, לפיה על המדינה וזרועותיה לבצע את כל הדרוש למען הציבור הרחב של הנזקקים - למתן פתרון מזורז ויעיל לצרכים אנושיים בסיסיים אלה, אשר בלעדיהם אין חברה נאורה ראויה לתוארה זה. ברם, נותרו עדיין ימים ספורים כדי לאפשר למפלגות השונות לא רק להצהיר על עמדה וכוונה ביחס לאמנה העל-מפלגתית הזו, על-ידי הפרחת סיסמאות-בחירות גרידא למען עצמן, אלא להצטרף לאמנה רב-מפלגתית כתובה, מפורטת ומפורשת, אשר תונח על הבמה הציבורית כשטר-התחייבות: בשטר כזה תתחייב כל מפלגה, גם בשם נבחריה, לפעול ככל הניתן למימוש האמנה, ולפחות לתמיכה בו - ללא קשר לתוצאות הבחירות וללא קשר למקומה הפרלמנטארי והממשלתי של המפלגה בעקבותיהן, בכך יוכל הציבור הרחב לבחון ולשפוט כל מפלגה על-פי קנה-המידה החברתי-אנושי החשוב ביותר בתקופה זו ובמערכת הבחירות הנוכחית, ובעיקר - לדון לשלילה כל מפלגה אשר לא תצטרף לאמנה רב-מפלגתית כזו. בכך גם תוכל כל מפלגה ליצור אמון ראוי בעמדתה ובהתחייבויותיה בשני נושאים מרכזיים אלה, טרם הבחירות ולקראת רגעי הבחירה וההכרעה. בד-בבד, תגובש ותבוסס - לפחות במישור הציבורי, ואולי אף בתוקף שמעבר לכך - "בטוחה" למימוש זריז ויעיל של פתרונות, הנדרשים כבר מזמן, ואשר נזקי היעדרם מתווספים מיום ליום!
בכך ייעשה לא רק למען המפלגות, אלא גם למען... הציבור בכללו, ובמיוחד - למען ציבורי הנזקקים והנצרכים, אשר מקיפים מאות אלפי משפחות בישראל, ואשר כוחם האלקטוראלי - אפילו בהקשר לנזקקי דיור בלבד - אמור להימדד, למצער, בהיקף של מעל חצי מיליון מצביעים(!):
ל-100,000 דירות, הנדרשות כבר בתקופה הנראית לעין, נזקקים מאה אלף זוגות, הבאים ממאתיים אלף משפחות. גם אם נפחית 30,000 מאלה, עקב חפיפה חלקית של משפחות עם שני צעירים-נצרכים כל אחת - הרי 170,000 משפחות שנותרו משקפות, כל אחת ובממוצע, לפחות 3 בעלי זכות-הצבעה: בן-הזוג הנצרך והוריו, או הורה ואח עמו. סה"כ - מעל 500,000 מצביעים. חישוב דומה נעשה כבר באתר זה, במאמר של הח"מ משנת 2012 - "שיכון מזורז לרבים כמציאות קרובה".
משאב-הקרקע הלאומי - למען הלאום
משאבי-הלאום אינם בגדר "משאבת לאום" - ייעודם למען הלאום, ולא כדי... "לשאוב" כספים למימון קל ונוח של צרכים הנקבעים לפי מדיניות ממשלתית, תוך צמצום הקשיים הכרוכים לממשלה ולמפלגותיה בהעלאת מיסים למימון כזה, עם הנזק התדמיתי הצפוי עקב כך בבחירות הבאות.
ה"דאגה" המופרזת לשמירת מקרקעי-הלאום, ולשיווק שטחים מתוכם תוך מיקסום של רווח בחישוב פיננסי - אין לה, ולא היה לה, מקום וצידוק; זאת, לא רק מבחינה ציבורית ואנושית, אלא אפילו מבחינה כלכלית-שיווקית מובהקת, המתעלמת מצרכי ציבור-הנזקקים הגדל והולך:
כל שטח-קרקע מתוך מרחבי-השטחים הרבים שבניהולה ובשליטתה של "רשות מקרקעי ישראל", אשר יועמד לצרכי בנייה למגורים ויאוכלס במבנים שיקומו בו - יעלה במאות אחוזים את ערכן של קרקעות-הלאום הסמוכות לו, אף בהיקף שטח גדול יותר ובשיעורים כספיים ניכרים, גם אם הקרקע שהוקצתה למגורים חדשים תינתן למשתכנים ב"אשראי קרקעי" לתקופה של שנים ללא כל תשלום; קל-וחומר, אם בעבור הקרקע הנבנית ישולמו תשלומי-ביניים על חשבון רכישתה, ובמיוחד - אם בכל מתחם שכונתי חדש תשאיר הרשות לעצמה חלק ממשי, שערכו יעלה עוד יותר, ואף ימשיך ויעלה עם הזמן, בזכות הבנייה והאיכלוס, הרצויים לכולם!
מתבקשת מכך המסקנה העגומה, כי שטחי קרקע פנויים, ריקים וזמינים, עליהם ייבנו מבני-מגורים לציבור נזקקים רחב - יכולים כבר מזמן לשמש לייעודם זה; גם אם לתקציב-המדינה נוספו מיליארדים ללא העלאת מיסים כללית - נזקם של נצרכים רבים נותר בלתי-הפיך, עקב השנים היקרות שחלפו, מבחינתם, על השלכותיהן הממשיות: עקב מצוקת הדיור המחמירה והנמשכת - כמה זוגות דחו את נישואיהם, או אף נפרדו ללא שוב!? כמה לידות מתוכננות נידחו לתקופה מתאימה פחות של ההורים המתבגרים, או אף מעבר לאפשרות הסבירה בכלל!?...
הגיעה העת לפתרון ממשי, המצוי בהישג-יד לאומי וממשלתי, וזכות הציבור לא רק לדעת כי הוא זכאי לפתרון הבעיות, אלא אף להיות מובטח באמצעי לאכיפתו.
זכות הציבור למימוש ההבטחות המפלגתיות
הציבור, למוד הניסיון המר, חייב להפיק את הלקח, החוזר והנשנה זה כמה מערכות-בחירות - קואליציה חדשה וממשלה חדשה שתכהן מכוחה, אינן פטורות ממכלול מורכב ומכביד של בעיות וקשיים ברמה הארצית-הלאומית, שבראשן בעיות ביטחון קיומיות. עקב כך, כדי למלא הצורך במימון מטלות ויעדים בקלות יחסית, וללא פגיעה תדמיתית מתמשכת עקב העלאת-מיסים מכבידה - נוטה המערכת השלטונית-המבצעת, המגובה על-ידי הרוב המובטח לה בכנסת, למצוא לה בכל שנה מקור-הכנסות של מיליארדים רבים (רבים מדי) מ"ניצול" כלכלי מירבי של מקרקעי ישראל, גם על חשבון שיקולים חברתיים-אנושיים, ועל אף משקלם הגובר של אלה.
על-רקע מצער זה, אין לסמוך על הצהרות של תעמולת-בחירות מצד מפלגה ומועמדיה, אלא אם תתווסף להבטחות גושפנקה של אמנה כתובה, רבת-צדדים-מפלגתיים, ואולי אף כהתחייבות כלפי הציבור וכלפי מייצגו הראשון במעלה - נשיא-המדינה. אין לשלול אפשרות, כי הנשיא הנכבד, בדאגתו הציבורית והלאומית, יכלול באופן המתאים גם התנייה ודרישה להבטחת מילוי צרכי-הציבור הדחופים והחשובים, שאין עליהם חולק, מכל מי שיבקש את הסמכתו להרכיב ממשלה בישראל.
להבטחות מפלגתיות ואישיות במישור הפוליטי חייב להיות תוקף בר-אכיפה - לא רק מבחינה מוסרית וציבורית, ולא רק בקלפיות של בחירות רחוקות!
מול מצוקות הדיור - מיגוון פתרונות ברי-ביצוע
שלל פתרונות מוצעים בנושא הדיור, כבר קיים על המדוכה הציבורית מזה זמן, ולצל היקפה וחומרתה של המצוקה הקיימת - נראה כי יש מקום וצורך לנסות אחדים מהם במקביל, ואף לגבש ולהוסיף פתרונות חדשים או משולבים. בהקשר זה, יוכל לשמש אפילו הרעיון של "מע"מ אפס", אשר עמד לקראת יישום ונטע תקווה בלב רבים בתקופה ארוכה - ניתן ליישמו לפחות ברצועות-הספר של אזורי הגליל והנגב, בתחומי מרחק מוגדר מהגבול, כפי שייקבע לעניין מיוחד זה.
יש לזכור, כי הפתרונות נדרשים, ואף ניתנים להשגה, בכל תחום-משנה של הנושא - הקרקע, התכנון, הבנייה ותשתיות-השיכון ההכרחיות. הצעה מפורטת לפתרון בכל אחד מאלה, כבר הועלתה באתר זה בשנת 2012, במאמר הנזכר ( "שיכון מזורז..." ), יחד עם הצעות-לוואי להפחתת מצוקת-הדיור, אף בדרך-עקיפין של בנייה מוכוונת לקשישים, אשר "תשחרר" להשכרה את דירותיהם הגדולות יותר.
בצד ההוזלה האפשרית של תהליך הבנייה, עלה לאחרונה הצעד המקדם של הסתייעות בפועלים זרים מחו"ל; צעד זה ניתן לביצוע על-ידי שילוב התחייבות פוזיטיבית וסבירה - להעסיקם רק באזורי-בנייה מוגדרים, כגון הנגב או הגליל, שאז מתייתר כל צורך לפרט היכן לא יועסקו (פירוט העלול להכשיל תוכנית מועילה).
מול יוקר המחיה - מערכות-בקרה מוסמכות קיימות
בתחום הצריכה של מצרכים ושירותים חיוניים, שאינם בגדר מותרות - הציבור הרחב כולו "שבוי" בו כלקוחות מובטחים של ענפי-המשנה הרבים. עקב כך, יש לקיים בקרה ופיקוח למניעת ניצול של הציבור במצבו זה - לא ייתכן כי המדינה וזרועותיה יישארו אדישים להתנהלות בלתי-הוגנת מצד גורם הבא להרוויח מהכתבה שרירותית של מחיר בלתי-סביר, תוך פגיעה בשכבות רחבות של הציבור; ככל שיכולתו של הלקוח-הצרכן קטנה יותר - אף גדולה יותר השלכת המחיר, המוכתב לו על-ידי הגורמים שואפי-הרווחים.
זה שנים מוסדר בישראל בחקיקה ובפיקוח - נושא "ההגבלים העסקיים", הבא למנוע התקשרויות מסחריות כובלות-תחרות, אפילו אם יש בהן רק סיכון של פגיעה בתחרות עסקית, המוזילה מחירים בענף המדובר. לפיכך, אף מקל-וחומר יש צורך בהתערבות בקרה ופיקוח לפי חיקוק, כאשר פגיעה בציבור צרכנים מתבצעת בפועל ע"י מחירים גבוהים ללא צידוק אוביקטיבי!
ואכן, סמכויות בקרה ופיקוח קיימות לעניין זה, לפי חוק - הן בנושא "הפיקוח על מצרכים ושירותים" והן בנושא של "הגנת הצרכן". סמכויות יעילות אלה ניתנות להרחבה ולהפעלה בצעד רב-חשיבות, אשר במצוקה הרחבה והנמשכת הוא נדרש כבר מזמן: הכרזה על מוצר כראוי לבדיקת הגורם המוסמך, תוך ביצוע בדיקה יסודית ותימחורית של שרשרת הייצור ( כולל חמרי-הגלם ) וכן שלב השיווק עד לצרכן הסופי ; הבדיקה תיעשה תוך שמירת סודיות מתחייבת לטובת הנבדקים. בכך תושג מטרת ההגנה על ציבור הצרכנים, מבלי לפגוע בזכויות אחרות של היצרנים, המשווקים ונותני-השירותים.
פרטים נוספים לנושא ולהצעות פתרונו, כבר הועלו על-ידי כותב שורות אלה במאמר באתר זה מיולי 2012 - "סדר-עדיפויות ב'מצעד הדגלים' הלאומי".
לכל אלה ניתן עוד להוסיף פעילות יזומה, המאורגנת ציבורית ( אף בעידוד ובתמיכה ממשלתיים ), לייצור ו/או לשיווק של מוצרים חיוניים בריווח מוגבל, בהיקפים אזוריים או מקומיים - במטרה עיקרית של מתן מענה לצרכים חיוניים של אוכלוסייה הראוייה להקלה ואף לסיוע. באלה יוכלו להשתלב גם מוצרים מענפי החקלאות השונים, כולל מסוגי איכות בינונית, או כאלה שמקורם בעודפים. הדבר יוכל להוות, בד-בבד, סיוע לציבור של חקלאים-יצרנים, אשר נאלצים להתמודד - באופן מתמיד ומכביד - בקשיי הטבע, במזיקים מן החי ומן הצומח ובקשיי שיווק.
"עקרון האנושיות" - גם ביחסי הממשלה והציבור
המוצע במאמר זה מתבסס גם על עקרון קיים ורווח בישראל, אף אם לא במידה הראויה ולא במוצהר - "עקרון האנושיות", אשר יש להניח כי אין צורך להכביר מילים להבהרת משמעותו וחשיבותו בחברה כבמדינתנו.
מעקרון-יסוד זה מתחייב יחס ראוי לציבור ולמצוקותיו, מצד כל גורם רשותי - לרבות ובמיוחד מצד ממשלת ישראל. זאת ועוד: האוחזים ב"הגה השלטון" במדינה מעוניינים, מטבע הדברים ומטבע האדם, ביחס אנושי ואוהד מצד הציבור ושלוחיו, לרבות אמצעי-התקשורת השונים. אך תנאי לקיומו של יחס ציבורי כזה, ולהערכה הכרוכה בו, הוא מילוי חובות-היסוד של הממשלה כלפי הציבור, עם גילוי הדאגה האנושית המתחייבת כבר מזמן לפתרון בעיות הדיור והמחיה בכבוד לנצרכים הרבים.
שיקולים אלה, עם "הדף החדש" העשוי להיפתח גם ביחסי הממשלה והציבור, ומול החשבון הציבורי העלול להיפתח מול כל גורם מפלגתי שיעדיף לעמוד מן הצד - אמורים להביא כאן לצעדי-פתרון, אשר יועילו לכל בעלי-העניין.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
