זה לא סוד שהציבור הישראלי מאס בשחיתות, התהליכים החברתיים והמדיניים תקועים כבר הרבה זמן והפוליטיקה ממזמן הפכה למילה גסה. עד ה-17.3.15 עמד האזרח הטיפוסי בפני שלוש אופציות להתמודדות עם הפסימיות: הראשונה והכי נורמלית להטיל לקלפי את פתק המפלגה שמייצגת נאמנה את השקפת עולמו, שנייה לצקצק בלשון, ולומר לשכנה ממול שהמצב חרא ואין באמת במי להצביע, ואז ללכת לקניון לרכוש חולצה חדשה. השלישית - הכי מסוכנת לדמוקרטיה היא להצביע כאות מחאה למפלגה קטנה וחסרת השקפת עולם שמבטיחה לטפל בנושא אחד בלבד. בחירה כזאת היא בחירה פוליטית בא-פוליטית שמגיעה מאנשים שמוחים על כך שהאידיאולוגיה מתה.
דמוקרטיה היא שלטון עם, אך מה לעשות שרוב העם לא מעוניין כבר לשלוט, ומעדיף פעם בשנתיים לשלשל פתק לקלפי כדי לטהר את המצפון. דמוקרטיה אמיתית מתבטאת במאבק אמיתי ויומיומי של אזרחים על עיצוב חברתם. עיצוב חברה אינו יכול להתבסס על מאבק כוחות בין רוסים, מזרחים, ערבים, גמלאים, תומכי סמים קלים, ניצולי שואה ושוחרי איכות הסביבה.
מה יותר פשוט מלהצביע ל
מפלגת הגמלאים למשל? כמו בבחירות שעברו, הרי למי מאתנו אין סבא שאנחנו רוצים לדאוג לו, אם הם לא היו עוברים את השלושה מנדטים היינו אומרים שלא היה להם מספיק כוח. אין מה להפסיד מלבד הדמוקרטיה.
עיצוב חברה יכול להתקיים רק על-ידי משא-ומתן אמיתי בין השקפות עולם.כיום מייצגים הליכוד ועבודה שתי תפיסות עולם ברורות ומנוגדות.אכן המסגרות הפוליטיות הללו מסואבות ומוכתמות בשחיתות אך הבחירה בדמוקרטיה אינה אומרת להתייאש ולהתנער מהם בהפגנתיות.אלא דווקא לקחת אחריות אקטיבית על עיצובן - להתפקד ולבחור באנשים טובים, למחות שצריך ומאמינים, לחנך ולקדם נושאים חשובים בתוך הקשר האידיאולוגי ולא כעניין אינטרסנטי, הרי בבעיות של סבתא שלי, איכות הסביבה, ויוקר המחיה ניתן לנסות לטפל גם באופן קפיטליסטי ובאופן סוציאל דמוקרטי, לפני שיהיה מאוחר יותר, ישראל חייבת לחזור לפוליטיקת הערכים.
אחוז ההצבעה בבחירות לכנסת ה-20 היו סבירות בהחלט ונדמה כי החיים לפי האופנה, ועכשיו: חייבים להצביע, זאת למרות שבשנים האחרונות רוב הצעירים חיים לפי צו האופנה, ומדובר באופנות בכל תחומי החיים, ודווקא בבחירות האחרונות ראיתי שהאופנה הייתה להצביע. לכן 70% הצביעו אבל זה עדיין לא כל העם, יותר משיש כאן מקום לבושה, יש כאן מקום לדאגה שכן הקבוצה הגדולה הזו שלא הצביעה חוצה את כל שכבות האוכלוסייה ומתרברבת באדישותה. עניין זה מדאיג יותר מאיש ציבור מושחת. ההתפארות באי השתתפות בבחירות היא הוכחה נוספת לחוסר שורשים, לחוסר תודעה אזרחית ולחוסר אכפתיות לגבי עתיד המדינה, האחת והיחידה של כולנו!.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
