פרשת השבוע צו ושבת הגדול

ללכת עִם הַפְּשָׁט

אִם תְּהַרְהֵר קִמְעָא תִּמְנַע דִּמְעָה
דַּע כִּי תּוֹעֲבוֹת בְּלֶב רָשָׁע שִׁבְעָה
כִּי לָחוֹטֵא בְְּיוֹדְעִין אֵין מְחִילָה
לֹא קָרְבַן גְּזֵלֶה וְגַם לֹא תְּפִלָּה

אַל יְפַתּוּךָ חַטָּאִים לָלֶכֶת אִתָּם
יוֹבִילוּךָ לָחָרְבָּן וְתֵהְיֶה קָרְבָּנָם
הַגּוֹבֵר עַל יְצָרִים וְהוֹלֵךְ תָּמִים
יִחְיֶה רָגוּעַ וּבָטוּחַ לְאֹרֶךְ יָמִים

תּוֹרַת הַקָּרְבָּן אֵינָה אֶלּאָ מִתְוֶה
לְדֶרֶךְ טוֹבָה וּלְאֹשֶׁר לוֹ תִּתְאַוֶּה
לֶךְ לְךָ בְּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְאַל תֵּחַת
אַל תְּחַפֵּשׂ מִדְרָשׁ וּנְהַג כַּפְּשָׁט

חודש ניסן ראש חדשים לעם ישראל

פרשת צו, פרשה שמקדימה את חג המצות-חג הפסח בששה ימים, על כן היא נקראת גם שבת הגדול הכוונה היא ליום הגדול בו הכל מתכוננים לחג הראשון מבין שלושת החגים או שלושת הרגלים, שקבעה התורה לחוג אותם . חג המצות, חג השבועות וחג הסוכות. דבר חשוב ובעל ערך משמעותי, הוא היום שבו בני ישראל נהיו לעם ישראל. זה היה יום גדול כיום הגדול שבו יופיע אליהו הנביא, לפי ההפטרה של שבת הגדול. וכך גם אמר הנביא מלאכי בהזכירו לישראל עוונם אבל גם מבשר טוב להם שאמר: הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב הנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם. יש הסוברים כי הכינוח שבת הגדול מיוחסת לרב שיעמוד בשבת זו וידריך את העם בהלכות חג המצות, הכוונה לדרש הגדול שהוא דורש ומסביר את הלכות הפסח. ברם תוכן פרשת צו, שכל כולו המשך למה שנאמר בפרשת ויקרא, מדובר בה בקרבנות ובתורת הקרבנות ועל כן נוכל רק מעט להרחיב את הדיבור על הקרבנות ואופן הקרבתם.

חשיבות השבת ותארים שניתנו לה.

חשיבות השבת רבה ועצומה בעיני אלוהים ועל כן כל הקשור לשבת ולשמירה על השבת תופש מקום חשוב מאוד בתורה . השבת מכתירה בשם שלה מועדים ומאורעות רבים כגון: שבת בראשית, כשמה כן היא על שם בראשית. שבת שירה בחדש שבט באה להנציח את שירת הים אחרי יציאת מצרים, שבת פרה, היא השבת שלפני ראש חדש ניסן שהוא נקרא גם ראש חודשים עת כניסת האביב. שבת שקלים, באה לפני ראש חדש אדר. שבת זכור, בין היתר מזכירה לנו את אשר עשה לנו עמלק. ומה נצטווינו לעשות.שבת הגדול, כפי שהוסבר קודם לכן באה לפני חג הפסח. שבת כלה, באה לפני שבועות, אצל הספרדים. שבת חזון, לפני תשעה באב. שבת נחמו, בצאת תשעה באב. שבת שובה, בעשרת ימי תשובה בין ראש וכיפורים.. שבת החדש, לפני כל ראש חדש. בשבתות אלו פרט לשבת זו שבת הגדול, מעלים שני ספרי תורה אחד לפרשת השבוע ואחד לכבוד השבת המיוחדת. כמובן יש גם שימוש יום יומי בכינויי שבת: שבת מלכה, או שבת מלכתא, שבת קדש, שבת שבתון, הו א יום הכיפורים ושבת שלום, משה ידידיה ז"ל הלמדן אומר כי אין לקדם אדם בברכת שבת שלום לפני שחרית של שבת, ולהסתפק בברכת צפרא טבא. או בוקר טוב. יש להיזהר מדברי מליצה כגון: יום שכולו שבת כי הדבר מיוחס לעולם הבא. עם ישראל שמר על השבת ושימרת השבת נתקימה בכל תנאי בארצות נכר ובארץ ישראל, גולת הכותרת של השבת היא, לא לעשות מלאכה באותו יום כדי מנוחה ליגע ומרגוע לעמל. לא בכדי כל העולם המודרני עשה לו שבת משלו. שגולת כותרתו יום שבתון מעבודה.

העיסוק בתורה חשוב כהקרבת הקרבנות

מדרש רבה מביא את הפסוק: "זאת התורה לעולה", ואומר אל תקרא לעולה, קרא את הפסוק כך: "זאת התורה "לא עולה לא מנחה ולא חטאת ולא אשם ולא מילואים ולא זבח-השלמים", אלא, הֱיוּ עוסקים בתורה ויהיה חשוב לפני כאילו אתם מקריבים לפני כל הקורבנות. המדרש לוקח את האות ל שבפסוק, ודורש אותה מלשון "לא" ובכך מוביל אותנו אל המשמעות העמוקה של מעשה הקרבנות במשכן. ובמקדש. למעשה למסקנה זו מגיע מדרש רבה ובעיקר המדרש התימני, כי הרי זה אלפי שנים שאין מקריבים קרבנות כי הרי המשכן איננו קים וכשהיה קיים חכמים אומרים, כי לא הוקרבו בו הקרבנות שנזכרו כי הדבר בפועל לא היה אפשרי. רק בתקופת בית המקדש הראשון והשני הקריבו קרבנות. הרמב"ם שאנו מזכירים אותו מדי פעם בנושא הקרבנות, נסמך על האמור במדרשים אלה, ומביא דבריו על נושא זה בחלק ג' של ספרו "מורה נבוכים" שכתב אותו בשפה הערבית באותיות עבריות בהדגישו את הדברים כפי שתורגמו מערבית לעברית על-ידי אִבִן תִיבוֹן. יוֹדֵעַ שמעשה העבודות האלו כולם, כקריאת-התורה והתפילה, וַעֲשׂוֹת שאר המצוות, אין תכלית כוונתם (אלא) רק להתלמד ולהתעסק במצוות השם יתברך. וּלְהִפָּנוֹת מעסקי העולם. בכל מקרה, אדם המקריב קורבן או תורם כתחליף לקרבן, יעשה זאת מכספו. על כן אנו תורמים לבית הכנסת גם כתחליף לקרבן, שמשמש לאחזקת בית הכנסת. התרומה האישית יש בה כדי למנוע תרומה מכספי גזל, או עושק, או כספי אתנן, או כספי שחד. וכך נצטווה אהרן וכך נצטוו בניו שיקריבו קרבנות מנחה מכספם שלהם. ולא רק קרבנות ממה שהציבור נותן.

וכל הסבור כי הקרבת הקורבן, או מתן תרומה כספית גדולה תטהר אותו מעולות שעשה ומטומאתו אמר הנביא על כך: כה אמר ה' צבאות אלוהי ישראל עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר. כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים היום הוציא אתם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח. כי אם את הדבר הזה צויתי אתם לאמר שמעו בקולי והייתי לכם לאלוהים ואתם תהיו לי לעם והלכתם בכל דרך אשר אשר אצוה אתכם למען ייטב לכם.

אַשְׁרֵי, הַגֶּבֶר אֲשֶׁר-תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ; וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ. (תהלים צד/יב)

הַלּוֹמֵד תּוֹרָה לוֹמֵד מוּסָר
וּבִכְבוֹד חָבֵרוֹ תָּמִיד נִזְהַר
וּמַבְדִּיל בֵּין תָפֵל לִעִקָר
עֲשֶׂה עִתִּים לַתּוֹרָה נֶאֱמַר
וְתֵן עִתִּים לִמְלָאכָה בְּעִקָּר
כָּכָה תַּבְטִיחַ יוֹם הַמָּחָר

שִׂים תּוֹרַת ה' לְנֶגֶד עֵינֶיךָ
הִיא תּוֹרֶה לְךָ אֶת דְּרָכֶיךָ
בִּלְעָדֵיהָ לֹא תֵּהֵא מוּשְׁלָם
זֶהוּ סוֹד עַמֶּנוֹ כְּעַם עוֹלָם
אַל נָא נַחְמִיץ הָעֶת שֶׁנִתַּן
כִּי גָדוֹל הַמַּדָּע וְהַזְמָן קָטָן